פתאום הכל ברור לי

אני לא יכולה לתאר במילים מה שמוזיקה עושה לי.

אני מסוגלת לבכות ממוזיקה... מהמוזיקה עצמה. או שמה זה אולי הידיעה שאני כניראה לא אוכל לעולם ליצר מוזיקה כזאת.. וזה כי כבר יצרו אותה. חחחח מחשבה מטופשת.

אני שומעת עכשיו את "shine on you crazy diamond". יצירה של 18 דקות בערך.. שמונה-עשרה דקות של צלילים שיושבים בדיוק במקום הנכון. זה נשמע כאילו היצירה הזאת נועדה להיות, נועדה להישמע.

החיים שלי השתנו מבלי שידעתי ברגע ששמעתי אותה.. זה היה בגיל 10-9. אבל הפעם שבאמת באמת שמעתי והקשבתי, הפעם הראשונה שבאמת הבנתי את המוזיקה הייתה בקיץ של כיתה ז'. בת 12 עוד מעט 13, בחדר הקטן שבו גרנו כשבנו לנו את הבית.. היו לנו 2 חדרים של 14 מ"ר כל אחד וההורים היו בחדר השני....

הדלקתי את הפטיפון והסתכלתי בין התקליטים שהיו מסודרים בשורה. לפתע משהו אוחז בעיניים שלי. ראיתי את התקליט הזה כבר.. בבית הישן. גם שמעתי את הדיסק, אני כמעט בטוחה.

שמתי את התקליט על הפטיפון והפעלתי. הזרועה (או איך שלא קואים לזה) התרוממה ונחתה על התקליט שהתחיל להסתובב..

שקט.. אני יושבת על המיטה. מתחיל השיר ואני נזרקת לאחור על המיטה כשהרגליים על ברצפה.

18 דקות שבהן אני מקשיבה. מקשיבה למוזיקה שזורמת לי בגוף. מרטיטה לי את הורידים. מקשיבה לכל מילה ועם הידע שרכשתי באנגלית מנסה להבין את הכוונה של המילים.. מתחילה להבין שיש פה מסר. שיש משמעות לכל הדברים הללו ומחליטה.. שגם אני רוצה.

לאחר מכן כבתי את הפטיפון הורדתי את התקליט והחזרתי אותו למקום.. יצאתי מהחדר וכל כמה ימים הייתי חוזרת ושומעת את השיר. או שיר אחר של פינק פלויד. אחר כך מנגנת קצת על הפסנתר ומבינה שאני כלום. מתחילה להשקיע עוד בפסנתר בכדי לא להיות כלום. ישנו שיפור גם אבא אמר. ואז התחילה שנת הלימודים והכרתי אנשים חדשים. לאחר כ3 חודשים הכרתי את אחד האנשים החשובים לי. ואז את אחת הילדות הכי מדהימות שבאותה תקופה הייתה חידה, שמאוד קרץ לי לפתור אותה... ועוד ילד מאוד מאוד מוכשר שקיבל רושם מוטעה לגבי. ניראה לי:/

בכל אופן עברתי איתם חוויה מדהימה.. סוג של "מסע". אולי לגילוי עצמי, מפני שבסוף, למרות אכזבה קטנה שקיננה לה בלב הבנתי מה אני רוצה.

מה אני רוצה?

וואו. המון דברים.. כמו כולם. אושר, בריאות, עושר לא מזיק לאיש.

אבל מה שאני באמת רוצה זה חופש, חופש להיות עצמי. הייתי רוצה חופש פיזי כדאי להיות כולי בדבר אחד. "ב"דבר האחד.

אני רוצה מ ו ז י ק ה.

(באופן אירוני לחלוטין נגמר עכשיו השיר. ואולי הסימן שלי לסיים את הפוסט:)

שיר