החופש הזה הוא דו פרצופי- בטירוף! ואני לא יודעת מה אני אמורה להסיק מזה...
אני עושה טעות ולאחר מכן אני מרגישה מכה- עונש שהגוף מקנה לי. או שמוקנה לי מלמעלה!
והטעויות הן אינן טעויות של מה בכך. אלו טעויות שפוגעות בגוף.. הפגיעה היא פיזית ונגרמת עקב העדר אחריות מצידי.
והעונש.. המכה.. הן חזקות ומעייפות ומחלחלות לשכל אך עדיין לא במלואן. עד אתמול.
אתמול זה היה הקש האחרון - אני למצב הזה לא רוצה להגיע יותר!!!!!
זה מתיש, זה מגעיל, זה מעצבן, זה מ-י-ו-ת-ר!
דיי. מספיק!!!!!!!!!!!!!
זה מדהים איך הדברים כל כך קיצוניים.. שניה אחת אני נהנת בטירוף, מבלה, צוחקת- כאילו אין מחר.. ורגע אחרי מוצאת את עצמי מצב של חולשה, עייפות, חוסר יכולת תזוזה, הגוף משותק וזה מטריף את הנפש שבסה"כ רוצה להנות קצת!
מה בסהכ רציתי?? להשיל קצת אחריות ולהנות בחופשיות?
החופש הזה הוא דו פרצופי- ואני מתכוונת לחשוף את הפרצוף של הכיף, השיחרור, החופש.
בהצלחה לעצמי!!!!!!!!!!!!!!
בנוסף האחות הקטנה שלי מבואסת גם כן מהחופש. ואני כל כך מבינה אל ליבה.. העניין הוא שאני מסוגלת לצאת מזה. וזה נגרם עקב טעויות שלי- אבל לה אין ברירה, היא חייבת להיות שם, לארח ולכבד, להעסיק ולשעשע.. ואני יודעת כמה זה קשה לה. ואני באמת מקווה שיצא לנו עוד הרבה ימים של כיף בחופש.. אני בטוחה יגיעו בסופו של דבר! אחרי שאת תרגעי.. ואני ארגע..
ואני אוהבת אותך נוצס. לא להתיאש!
שיהיה לכולם המשך חופש מהנה. שיפ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
