יום שנה חמישי!
וואו.. חמש שנים.
מערכת יחסים ארוכת ימים, שבהם את איתי- בין אם את רצויה ובין אם לא!
ונכון- שינית אותי, הפכת אותי למה שאני! או שאולי ההתמודדות איתך הפכה אותי למה שאני..
אני מניחה שזה לא באמת משנה.. אבל אני מרגישה שיש לי כוח- גם אם את מחלישה אותי. מיחדת אותי ומבדילה אותי מהשאר. ויותר מהכל - מכאיבה!
אני לא מאחלת אותך לאיש! אבל אם כבר.. אז אני אומרת שצריך "להנות" ממש שיש ולקבל ולהוציא רק את הטוב, להתמודד עם הרע ולהפוך אותו לחלק מאיתנו.
ואני באמת שמחה עם מה שאני ומי שאני! ואני חושבת שאני יחסית מרוצה ממך.. נכון- אפשר לאזן יותר וזה יקרה! אבל יחסית אני באמת מרגישה סבבה!
וואו.. המון דברים עברתי איתך. בזכותך, בגללך, באשמתך.. אבל בעיקר איתך. כשאת בצל ולא משפיעה וזה מה שיפה! שכמעט אפ פעם אני לא שיר עם הסוכרת! יש רק מסגרת אחת כזאת וגם ממנה אני בורחת, אבל אני לא חושבת שאיש הופך אותי לחלק ממך, אלא אותך לחלק ממני.
אז מי יתן ונשמיך לחיות בשלום- אני ואת.
את תתאזני, אני אעשה את המיטב בכדי שתתאזני.
אז תודה- סוכרת, על מה שנתת. עם כל השנאה אליך, אני אוהבת את מי שהפכת אותי להיות.
שיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
