ההורים בחו"ל ואני בסופשבוע אצל דודים!
האמת?! לא חשבתי שאני אסתדר ככה! אבל מסתבר שאני מספיק גדולה ואניכבר לא קשורה כל כך להורימים שלי כמו שחשבתי!!!
אני נהנת ומקבלת החלטות על עצמי קונה דברים (במחירים לא סבירים... זה גם משהו שלא ידעתי שאני מסוגלת לעשות. ואני לא גאה בזה!!)
אומנם זה על חשבון דברים אחרים שהייתי אמורה להיות חלק מהם.. מסיבות, ימי לימוד, פעילויות חברתיות ודב5רים כאלה שבבית הם חשבוים אבל כשזה נוגע בחיים כללים.. לא צריך אותם כלל וכלל!
ברגע שיש לך הרגשה טובה עם עצמך לאנשים תהיה הרגשה טובה איתך.
ובשביל לרכוש הרגשה טובה עם עמצך אתה צריך להיות לבד, בסיטואציות שונות.
לא לבד, יותר כמו בודד.
זה אפילו לא בודד, זה פשוט ברשות עצמך.
אתה אחראי למה שקורה לך, אתה אחראי אם תגיע בזמן לפגישה או אם תאחר בשעה ותרגיש חרא. במצב רגיל שבו אתה תלוי בהורים אתה יכול להאשים אותם.
אבל כשאתה ברשות עצמך אין לך את מי להאשים! וככה אתה מגיע למצב שלא נעים לך מהאחר שמחכה לך ולא תאחר!
אתה אחראי לזה שכל החברים משתכרים אבל לך יש ראש על הכתפיים לדאוג שכולם יחזרו הביתה בשלום.
יש לך אפשרות להיות תלוי באחרים ולסמוך עליהם שלא ישתו- ואם הם כן הינה הלכה לה הדרך הבטוחה הביתה.
או שתקח את המושכות לידים שלך ותחליט שהיום אתה אלא שותה. היום אתה מציל לחברים שלך את התחת.
הבעיה במקרים כאלה זה שאתה לא יודע אם בפעם הבאה הם יהיו מוכנים לוותר לך ולדאוג שתחזור הביתה בדרך בטוחה ולא ישתכרו גם כן.
אני חושבת שאני תמיד אהיה או לפחות ארצה להיות במצב של שליטה.
אבל ברגע שאני יודעת שאני מסוגלת להיות בשליטה- אני יותר רגועה. אני יותר בטוחה בעצמי.
ואז כשאר אני מבקשת לקחת אחריות- נותנים לי.
כי יודעים שאני מסוגלת.
או במקרים אחרים, יודעים שאני מסוגלת לקחת אחריות על עצמי, אבל יועדים גם שאני לא יכולה לקחת אחריות על מעשים של אחרים.
שאם מישהו פוגע בי- מלבד מלברוח, להרביץ, לדבר, לבקש עזרה- אני לא יכולה לעשות הרבה מעבר.
אז אחרי שהגעתי למצב של "רשות עצמי" אני צריכה למצוא דרך להשתלט על האוייב.
להתחיל ללמוד להרביץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
