פתאום הכל ברור לי

שבוע חדש.

התחלה לא מזהירה. נכשלתי במתמטיקה... אין מה לעשות אלא להמשיך הלאה וללמוד למבחן הבא שיתקיים ביום רביעי. פיכס!

אני שונאת שמורים לא מתחשבים בנו. אז מה אם רובנו מנסים להתחמק מעבודה בכיתה, שיעורי בית, שיעורים בכללי... חההחהחחהה

היום הרגשתי רצון להרביץ למורה. שתיים.

כאלה חסרות הגיון!!! ואני בעיקרון בן אדם שקול שלא חושב על דברים כאלה - בטח שלא על מבוגרים (פחע) אבל האישה הזאת הוציאה אותי מדעתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כמה טפשים אפשר להיות?! זה מעבר לטיפשות. זה התחכמות מטומטמת! התחכמות שלא הצליחה למורה עם הקול הכי מעצבן ביקום!! שחשבה שאני משקרת לה ועובדת עליה כי היא נאיבית בדר"כ ושהפעם היא לא תספוג את זה יותר. היא מפסיקה להיות פתטית.

אז מה זה היה?!?!!???!?!?! פתט לחלוטטטטטטטטטטטטין!!!

אני, אישית, לא חושבת שאני יכולה לעמוד בזה.

בעוד שבוע מבחן למגמת מוזיקה.. ועוד לא התחלתילהכין שיר:/

לנגן ולשיר? רק לשיר?

שלא לדבר על זה שאני מזניחה את הגיטרה... ניראה לי אני אעשה הפסקה עם המחשב והטלויזיה.

כאילו- שביתה. עם עצמי><

ממש לא בא לי אבל אין ברירות!

פוסט חפי אבל אשמח ליעוץ ורעיונות לפתירת הבעיות הנ"ל:)

אני רק אמליץ על שיר ובפוסט הבא אדבר עליו:

working class hero

(הגירסה היותר מומלצת- למרות שאני בעד ביצועים מקוריים היא דווקא של green day ולא של john lennon... כן נשמע לא מבטיח אבל זה שיר חזק!)

שיהיה לכם שבוע טוב, חסר דאגות, עם כמה שפחות שיעורים, מבחנים וכל הדברים המצחינים הללו. (מוזמנים לאמר "איימן")

דרך אגב- הידעתם שרוב הנוצרים בכלל לא יודעים מה משמעות המילה "הללויה" למרות שהם שרים וצורחים וצווחים אותה בקולי קולות בכל יום ראשון בכנסיות?!  שלא לדבר על זה שהם לא יודעים שזה לקוח משפה עתיקה של עם נבח ;] פחע!!!  (אתם בכלל יודעים...:P)

שיפ.

חוזרת משלישי-רביעי במרכז.

היה ערב חג שבועות (שלישי) מוזר במיוחד!

הייתי אמורה לצאת למסיבה עם חברים אבל ההורים שלי אמרו שהם מעדיפים שאני אהיה איתם אצל סבתא עם כל המשפחה, ושאם אני מחליטה ללכת למסיבה הם מבינים ואפילו יקחו אותי והכל...

אז המצפון המקסים שלי (לא בהכרח) ואנוכי סיכמנו שאשאר עם המשפחה כי זה החג האחרון לשנה הזו ובלה בלי בלו.

קיצר... התחיל הערב ואנחנו כהרגלנו - שרים.

עכשיו זאת לא משפחה רגילה... היינו 4 זוגות של דודים ועוד דודה רווקה כשלכל משפחה 3-4 ילדים. (בסה"כ בערך 25 איש)

אז כששרים- במיוחד כשכולם נורא נהנים מזה ואוהבים ששומעים אותם אז הבניין מתנדנד. סליחה כל הרחוב מקבל בזצט!

ואני לא תורמת לסדר כמובן.. שרה בקולי קולות וצווחת בצווחי צווחות, מוקסמת מן הקולות שאני מוציאה ומופתעת מכאילו שלא חשבתי שאני יכולה ליצר ועושה תנועות ידיים סוחפות כך שעוד איזה 4 בני דודים מרקדים יחד איתי. מולי בת דודה משועשעת עד כדי בכי והשתנה בתחתונים מרוב צחוק ומדי פעם איזה דוד/סבא זורק מבט לראות שלא אבדה שפיותי. אחלה דוגמא אני אה?!;]

בכל אופן היה ממש כיף, ארוחה של גבינות (אעלק, כל מה שהיה זה בצק ועוד בצק ועוד בצק. בצורת לחם גרוזיני מטורף, בצורת פסטות מדהימות, לזניה בת זונה, כרובית בבצק פריך,בורקסים. אה כן וגם סלט חסה! ולסיום- בצק דק מגולגל במילוי גבינת שמנת ושוקולד לבן וצימוקים או שוקולד ובננה וצימוקים או סתם צימוקים ובננה- בקיצור בלינצ'ס!!!)

אחרי ארוחה כזאת אי אפשר לזוז.. בלי אפשרי בעליל!!

אז שוכבים בחדר אחד, משחקים עם הקטנים בחדר אחר. ויכוח קל עם דודה, התרחקות מן ההמולה לחצי שעה בכדי להחזיר לעצמי כוחות. חזרה לשולחן ושוב מוגש אוכל.

הפעם קפה שחור טוב, תה קלוי עם אגוזי מוסקט, עוגיות טובות תוצרת בית ואבטיח+דובדבנים.

מה, לא ננשנש?!?!?!!??!?!?!?!

מנשנשים ואז הולכים לחדר עם 2 בנות דודות שמקיפות אותי בגיל (אחת בת 16 וחצי השניה בת 14 ושמונה חודשים כך שאני די אמצע) והתחלתי לספר להם על פה ועל שם. (אני חושבת שפרטים רק יזיקו כך ש... XP)

התחרטתי שויתרתי על המסיבה, חשבתי בהגיון והבנתי שזה היה נכון לא ללכת, ואז חשבתי שוב ואמרתי לי- פאק אני חיכיתי לזה זמן מה, ואז 16 וחצי אומרת "מסיבות יהיו לך המון, ימי חג בחיק המשפחה לא"...

אמא אני לא יכולה לחשבו על דברים כאלה זה ממוטת אותי. מישהו הולך למות ולא סיפרו לי?!

חשבתי על זה שאם אני אמות, מה יעשו בדברים שלי?!

כולם הולכים. נשארות 2 דודות + אמא 16 וחצי ו14 ושמונה חודשים, סבתא'לה היקרה ואני.

האבות הלכו לשחק קלפים ולשתות קצת. כמה אופייני! משאירים את הנשים לסדר:/

מסדרים ומתיישבים לדבר. סבתא יוצאת בעצבנות ומפסרת על משהו שקרה לה השבוע.

בכיאת האישה עצבנית!!! היא כמעט הורידה למישהו תראש!!! בחיים לא ראיתי את סבתא שלי ככה ולא יכולתי להפסיק לצחוק!

והיא מוציאה מילים בערבית שאפשר להשתין כששומעים אותן אחת החזקות:

אמא אמרה לה שיש ל*** בעיה פסיכוסומטית

סתבא: "פסיכוזובי!!!!" ועשתה תנועה מגונה.

האישה הזאת היא בהחלט אמא של אמא שלי. כן כן... יש דימיון!

דוד ואבא באים ויוצאים לבית של 16 ו14

מתלבשים פותחים מיטות בלה בלה ואז אני נשכבת במיטת יחיד נפתחת ליד 16 ולפתעעעעעעעע

14 נכנסת למיטה שלי ומחליטה שאנחנו ישנות ביחד!!!

~*בכיף*~

דיברנו (יותר נכון צחקנו על כל היום הזה ושחזרנו מקירים קורעים תחת) עד 3 וחצי 4 ואז נרדמנו. היה צפוף. היה חם אבל ישנו כמו שצריך! שינה טובה.

7 וחצי בבוקר אבא מעיר אותנו.

הולכים לג'רוזלם. אלאקודץ. ירושלים.

היה יום סביר. מצחיק מינוס. לא ממש רציתי ללכת ודי נגררתי לשם. ו... היה סבבה!

יכול להיות טוב יותר אבל צריך להקריב בשביל המשפחה!!!

טוב ניראה לי חפרתי- אני מתחילה לשעמם ת'צמי! (טוב נו זה לא נכון. אני מאוהבת בעצמי יותר מידי שעוד מעט יקראו לאהבה עצמית שיפיסיזם במקום נרקיסיזם!! לתלמידי סיג אזוגי בלבד!:)

שיהיה לכולנו המשך חג שמייח!

מי יתן והמבוגרים ירדו לנו מהתחת ויתנו לנו לזוז ולהתנוענע לקצב חמד חלילים!(במקרה וזה מה שעושה לנו את זה כמובן!)

שיפ

אני לא יכולה לתאר במילים מה שמוזיקה עושה לי.

אני מסוגלת לבכות ממוזיקה... מהמוזיקה עצמה. או שמה זה אולי הידיעה שאני כניראה לא אוכל לעולם ליצר מוזיקה כזאת.. וזה כי כבר יצרו אותה. חחחח מחשבה מטופשת.

אני שומעת עכשיו את "shine on you crazy diamond". יצירה של 18 דקות בערך.. שמונה-עשרה דקות של צלילים שיושבים בדיוק במקום הנכון. זה נשמע כאילו היצירה הזאת נועדה להיות, נועדה להישמע.

החיים שלי השתנו מבלי שידעתי ברגע ששמעתי אותה.. זה היה בגיל 10-9. אבל הפעם שבאמת באמת שמעתי והקשבתי, הפעם הראשונה שבאמת הבנתי את המוזיקה הייתה בקיץ של כיתה ז'. בת 12 עוד מעט 13, בחדר הקטן שבו גרנו כשבנו לנו את הבית.. היו לנו 2 חדרים של 14 מ"ר כל אחד וההורים היו בחדר השני....

הדלקתי את הפטיפון והסתכלתי בין התקליטים שהיו מסודרים בשורה. לפתע משהו אוחז בעיניים שלי. ראיתי את התקליט הזה כבר.. בבית הישן. גם שמעתי את הדיסק, אני כמעט בטוחה.

שמתי את התקליט על הפטיפון והפעלתי. הזרועה (או איך שלא קואים לזה) התרוממה ונחתה על התקליט שהתחיל להסתובב..

שקט.. אני יושבת על המיטה. מתחיל השיר ואני נזרקת לאחור על המיטה כשהרגליים על ברצפה.

18 דקות שבהן אני מקשיבה. מקשיבה למוזיקה שזורמת לי בגוף. מרטיטה לי את הורידים. מקשיבה לכל מילה ועם הידע שרכשתי באנגלית מנסה להבין את הכוונה של המילים.. מתחילה להבין שיש פה מסר. שיש משמעות לכל הדברים הללו ומחליטה.. שגם אני רוצה.

לאחר מכן כבתי את הפטיפון הורדתי את התקליט והחזרתי אותו למקום.. יצאתי מהחדר וכל כמה ימים הייתי חוזרת ושומעת את השיר. או שיר אחר של פינק פלויד. אחר כך מנגנת קצת על הפסנתר ומבינה שאני כלום. מתחילה להשקיע עוד בפסנתר בכדי לא להיות כלום. ישנו שיפור גם אבא אמר. ואז התחילה שנת הלימודים והכרתי אנשים חדשים. לאחר כ3 חודשים הכרתי את אחד האנשים החשובים לי. ואז את אחת הילדות הכי מדהימות שבאותה תקופה הייתה חידה, שמאוד קרץ לי לפתור אותה... ועוד ילד מאוד מאוד מוכשר שקיבל רושם מוטעה לגבי. ניראה לי:/

בכל אופן עברתי איתם חוויה מדהימה.. סוג של "מסע". אולי לגילוי עצמי, מפני שבסוף, למרות אכזבה קטנה שקיננה לה בלב הבנתי מה אני רוצה.

מה אני רוצה?

וואו. המון דברים.. כמו כולם. אושר, בריאות, עושר לא מזיק לאיש.

אבל מה שאני באמת רוצה זה חופש, חופש להיות עצמי. הייתי רוצה חופש פיזי כדאי להיות כולי בדבר אחד. "ב"דבר האחד.

אני רוצה מ ו ז י ק ה.

(באופן אירוני לחלוטין נגמר עכשיו השיר. ואולי הסימן שלי לסיים את הפוסט:)

שיר