יש לי אובססיה מטורפת לעבר לאחרונה, שבין השאר כולל את התקופה שבה כתבתי את הבלוג הזה. קשה לי קצת לתאר מה בעצם אני רוצה או לנתח את הדברים מזווית שבאמת מבינה. אחרי הכל, עברו כ"כ הרבה שנים וקצת קשה לי לזכור כל רגש ותחושה באופן שישקף את מה שבאמת קרה. את הבלוג שהיה לי לפני הבלוג הזה מחקתי וחבל, למרות שאולי זה טוב. אם הייתי מתפתה להיכנס לשם זה היה הטריגר הגדול ביותר בעולם בערך, אז אולי הסיטואציה הבריאה היא שהוא לא קיים יותר. בזמני הפנוי אני שומעת פלייליסטים ושירים של השנים האלה, מחפשת את הסדרות, כל עולמי התרבותי לאחרונה נע בין 2004-2010 או לפחות מה שהן היו עבורי, אני מוצאת את זה כדרך אלגנטית ומתחמקת להסתכל על העבר. אני לא יודעת מאיפה זה בא. יכול להיות שזה בא ממקום של דברים שאני חייבת לפתוח פעם אחת סופסוף עם עצמי ורצוי מול פסיכולוגית, אוף, למה פסיכו-אקטיב לא ענו לי. ויכול להיות שזה ממקום בו ההווה שלי כ"כ לוקה בחסר שאני חייבת למצוא לי משהו אחר, אז אני מסתכלת על תקופות בהן היה לי יותר מדי? אני רוצה להאמין שהאופציה הראשונה היא הנכונה, ושאני לא שומעת חרא מוזיקה לשווא (ברצינות, שמעתי כמה וכמה פלייליסטים של 2006-7 למרבה המבוכה, היה גרוע). היום נזכרתי שאני יכולה גם לחזור לפה אבל לחזור לפה לא באמת נותן לי משהו כי כ"כ ניסיתי אז, ואלוהים יודעת שגם היום כל מה שאני עושה זה לנסות, אבל אז היו לי בלוגים וזה בא לידי ביטוי בהם ואוי, למה זה מביך אותי, כבר עברו מספיק שנים בשביל שאהיה מנותקת מזה. אבל אני לא באמת מצליחה להתנתק וזאת הבעיה שלי בעצם, אני לא יכולה להתנתק משום דבר אף פעם, אני יצור תלותי ובגלל זה אני ממשיכה לבוא לדברים גם כשהם מתים ומנסה להיאחז בקשרים ואנשים ומקומות, אני לא מסוגלת לעזוב וזה פשוט נורא. גם אנשים שהם לא כמוני היו חוזרים לפה אבל וואו, כמה שזה לא בריא. פעם כל מה שהעסיק אותי זה אם אני משתנה ומתבגרת או שאני נשארת אותו אדם, וואלה אין לי מושג מה מעסיק אותי עכשיו חוץ מאובססיה מטורפת לשנים האלה וחלומות רפטטיביים כל לילה על גורדון. ולמה אני פה, העיצוב כ"כ מכוער ומשקף את הילדה בת העשר שהייתי ואולי אני עדיין, איך אני אוכל לפתור את זה אי פעם? אני מרגישה שאולי אני עושה עניין ממשהו די קטן אבל זה מחרפן אותי לחלוטין ואני לא מבינה יותר את החיים שלי עכשיו ומבינה אולי קצת יותר את החיים שלי אז ובעיקר נוברת בהם במוח שלי ולמה, למה.