מכירים את זה שלא בא לכם לישון
וכבר מיציתם כל דבר שיכולתם לעשות?
אז הנה אני במצב הזה
החלטתי לכתוב
לצערי אני לא יכול לכתוב פה על הדברים הכי מדאיגים אותי
כי הבלוג מוכר להרבה אנשים שמכירים אותי
ויש דברים שלא צריך לספר.. לפחות לא בינתיים
אז החיים ממשכים כזה
דברים מסתדרים אחרים מסתבכים
הכל משתנה
כניראה זה אצל כולם ככה בגיל הזה אה?
פחות או יותר..
עוד מעט צבא
יום הולדת 20
חצי שנה עם המלאכית שלי
וכרגיל כי אני לא מקשיב לעצמי קורים דברים שמסבכים הכל..
אני אפילו לא יודע אם זה טוב או רע
או איך להגיב לזה
מצד אחד
זה הורס הכל
מצד שני זה בונה משהו אחר לגמרי
הבעיה היא שמה שזה בונה לא בשליטה מלאה שלי
ואני שונא את זה
ואני כלכך מפחד שזה יחנוק אותי
ולא יתן לי לעשות את מה שאני באמת רוצה...
אוף
כלכך מעצבן אותי שאני תלוי במשהו שלא נעשה ב100% מבחירתי שאני רוצה לירות לעצמי בראש רק כדי להיות בשליטה מלאה על החיים שלי
אז אני שוב לא כותב
פעם בחודש..
וגם זה שונה
זה לא כמו שהתרגלתי
לא כמו שזה צריך להיות
אני אמור פשוט להתחיל לכתוב
בלי שום סיבה או משהו שעובר עלי
פשוט מוזה
שנשפכת מהדימיון בלי שום קשר למציאות
ז"א הטריגר יכול להיות מהמציאות
אבל השיר לא קשור אף לא טיפה למציאות
השירים האלה יוצאים הכי אמיתיים
הכי חזקים והכי מוציאים את מה שנימצא עמוק בנשמה המבולגנת שלי
כבר ניגמרות הדרכים לברוח מהעולם הזה
והבריאות שלי לא מספיק טובה כדי לעבור אותו
אני שוב מפחד
ואני כבר בעצמי לא יודע ממה
יש כלכך הרבה.
אני מוצא את עצמי פשוט עוצר ומפסיק לחיות עד שמישהו מאלץ אותי
המחשבות המתמידות האלה
על מוות.. על לעזוב את העולם הזה..
במיליוני דרכים שונות משגעות אותי
אבל כמה שזה לא אירוני
הם לא מפחידות
כי להתאבד זה פטתי מידי
ואני לא יעשה את זה
ואם זאת תיהיה סיבה אחרת אז היא כניראה לא תיהיה באשמתי
ואז בכל מיקרה אין לי שליטה על זה.
אז..
שוב להלחם נגד כל העולם
ולעיתים מסתבר שגם נגד אלה שמורים להלחם לצידי.
זה ניהיה קשה יותר..
אני אשרוד
אבל החיים לא טמונים רק בזה.. נכון?
זה לא רק מאבק לשרוד
זה להשאיר אחריך סימן
זה לשנות משהו בעולם הזה
זה לגרום לחיים של מי שחשוב לך להיות מאושרים
לשרוד?
זה פשוט מידי
צריך מטרה גדולה יותר מזה
אבל אני מאבד אותם מיום ליום
אני רואה משהו חדש צץ..
כניראה מטרה חדשה לחיים
שתאכל את כל השאר..
והיא באה מוקדם מידי
אני לא מוכן עדיין..
הצילו...