שמונה בבוקר.
כבר הלכתי לישון אבל אז התעוררתי, הכנתי לי תה עם רום ודבש, להחזיר את העייפות וג'ויינט קטן לפילינג, ועד שהעייפות תגיע אכתוב לכם את סיפור חיי בקצרה. סתם בא לי.
נולדתי בעיר במרכז הארץ להורים שאפשר להגדיר כהיפים. כשהייתי בן ארבע בערך אמא שלי התגרשה מאבא שלי, שהיה אלכוהוליסט והתייחס אלינו לא תמיד יפה. שנה אחר כך הוא נשלח לכלא באשמת סחר בסמים.
בעקבות קשיים כספיים עברנו לגור בקיבוץ של סבא וסבתא שלי.
הילדים בקיבוץ לא קיבלו אותי לחברתם, הייתי ההוא מהעיר. הייתי לבד, ללא אב, עם אם שהשתדלה לפרנס אותנו ולגדל אותי, וזה לא היה לה קל.
כשהייתי בן שש בערך היא נישאה מחדש לאיש נפלא שגידל אותי כאילו הייתי בנו. זה נפל יפה כי את אבי הביולוגי ראיתי לעיתים ממש נדירות, לפעמים הוא היה צץ ולאחר מכן נעלם לכמה חודשים או שנה או שנתיים...הוא חזר בתשובה ונישא מחדש. בגיל 11 כשהוא ניסה להתקשר איתי אמרתי לו שאני לא רוצה יותר קשר איתו, הוא מעולם לא ניסה להתקשר איתי מאז.
עזבנו את הקיבוץ חזרה למרכז הארץ כשהייתי בן שבע. הילדים ביסודי התנכלו לי ממש כמו הילדים בקיבוץ, רק ככל שהגיל עלה, האלימות הפכה קשה יותר.
בשלב מסיום לא יכלתי יותר, הלכתי ללמוד אומנויות לחימה, חיזקתי את הבטחון הפיזי שלי ונלחמתי חזרה.
עד סוף היסודי שלחתי עשרה ילדים לבית החולים עם ידיים, רגליים, צלעות ואפים שבורים. בסופו של דבר חדלו להתנכל לי, כי הוצאתי לי שם של מופרע ואלים, שהיה עדיף בעיני על חלש ומסכן.
כשהגעתי לחטיבה הבנתי משהו.
הם לעולם לא יקבלו אותי. תמיד רציתי, ניסיתי והשתדלתי שיקבלו אותי. בחטיבה הבנתי שאני פשוט שונה, ושתמיד אהיה. קיבלתי את עצמי, והתחלתי לטפח את אותו, את האני הזה.
ואז בחטיבה מצאתי עוד כמה כמוני...ציפורים משונות. ובפעם הראשונה היו לי חברים.מעט אבל משהו.
התחלתי ללכת לתנועת נוער, ושם מצאתי לא מעט מוזרים כמוני. בגיל 14 איבדתי את בתולי למדריכה שלי בתנועה. גיליתי עולם חדש.
סקס.
באותו הזמן התחלתי ללמוד לנגן, והקמתי את הלהקה הראשונה שלי. מה שהביא....עוד סקס.
מגיל 14 ועד סוף התיכון, סקס, מוזיקה, אלכוהול וסמים קלים היו רוב עולמי. התעסקתי קצת בפעילות פוליטית בנוער מרץ, שלום עכשיו, בנק"י ובסופו של דבר גיליתי את האנרכיה הסינדיקלית שהפכה לתפיסת עולמי עד היום.
המעבר לתיכון היה קל משציפיתי. היו שם הרבה מוזרים ולא מעט מוזרות... גיליתי את הפאנק רוק, עשיתי מוהיקן, פירסינג וקעקוע ראשון. התחלתי לצאת למועדוני רוק ולהופעות, ולהופיע עם להקות משלי. זו היתה התקופה הממש טובה הראשונה בחיי.
מצאתי את מקומי בין אנשים שקיבלו אותי כמו שאני....אפילו בין ה"ערסים" מצאתי ידידי נפש. לא ממש הקדשתי זמן ללימודים, אבל הציונים שלי היו בסדר. היום אני מבין עד כמה הלימודים ממש לא חשובים, ומה שבעיקר חשוב בתיכון זה ההתנסות החברתית. הרי עם תעודת הבגרות שלי אני יכול לנגב ת'תחת, היא מעולם לא הועילה לי. אבל המודעות החברתית, הפוליטית וגם האלכוהול הסמים והסקס עיצבו אותי למי שאני היום.
בגיל שבע עשרה התאהבתי בפעם הראשונה. זו היתה אהבת אינטרנט כמובן...עם בחורה בגילי מבוסניה.
טסתי לשם בקיץ לפגוש אותה, שהיתי אצל חברים מבית הספר שהיו ניצולי המלחמה שם וחזרו בקיץ לאחר המלחמה לביתם.
נסעתי לפגוש אותה והיתה אקסטזה של שלושה ימים...הייתי בשמיים...לא ידעתי ולא רציתי לחשוב על העתיד הבלתי אפשרי שמצפה לי איתה...אבל היא לא נתנה לי הזדמנות.
אחרי שלושת הימים איתה חזרתי לחברים שלי לסידורי ויזה, וכמה ימים מאוחר יותר היא הפסיקה להתקשר, הפסיקה לענות לטלפונים.נתק מוחלט. בסופו של דבר היא העבירה לי מסר לחזור לישראל.בלי הסבר.
חזרתי....לא היתה לי ברירה... חודשים לאחר מכן הסתבר לי שהיה לה חבר. נשברתי....הדכאון האמיתי הראשון שלי. לא אכלתי, לא ישנתי ולא יצאתי מהבית. אמא שלי עזרה לי לצאת מזה בסופו של דבר. אבל נפגעתי עד עמקי נשמתי.
מאז ועד גיל עשרים לא נקשרתי לבחורות בשום אמצעי חוץ מסקס, ופיציתי על האובדן בעוד ועוד סקס...ידעתי שזה לא נכון ואפילו הרסני וריק, אבל המשכתי בכל זאת.
בגיל עשרים מצאתי חברה נוספת דרך האינטרנט. אמריקאית הפעם...היא באה לארץ לפגוש אותי וחיינו ביחד כמה חודשים. לא אהבתי אותה אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נכון להשאר איתה. כי ידעתי שהיא לעולם לא תהיה מסוגלת לעזוב אותי, ופחדתי מנטישה. תכננו לעבור לסיאטל ביחד, והיא טסה לסדר לי ויזה ולמצוא עבודה.
ואני טסתי לחופשה בצרפת עם ההורים. שכרנו לנו בית-סירה לשבוע ושטנו בתעלות, עוצרים מדי פעם לאכול במסעדה כפרית..
אחרי השייט ההורים נסעו לפריז לפגוש חברים, ולא ממש בא לי להשתעמם שם אז נזכרתי בידידה מהאיי סי קיו שגרה איפשהוא לא רחוק(זה דווקא כן היה רחוק בסופו של דבר)אז התקשרתי אליה והיא אמרה שאבוא בשמחה....אז באתי, ושכבנו בלילה הראשון....זאת לא היתה הפעם הראשונה שבגדתי באמריקאית, אבל הפעם הרגשתי משהו חזק, משהו שהפחיד אותי עד מוות. גם הצרפתיה בגדה במישהו איתי, מה שעוד יותר הפחיד אותי(אני בטח סתם זיון אקזוטי בשבילה..). לא אמרתי לה כלום וחזרתי לארץ.
ניסיתי לחזור לשגרה ולא הצלחתי....כאבה לי הבטן והייתי עצוב כל הזמן. עזבתי את האמריקאית, כי לא יכלתי לשקר לעצמי יותר, וגם לה.זה לא היה קל.
החלטתי לנסות לדבר איתה(עם הצרפתיה) ואמרתי לה באיי סי קיו שהרגשתי משהו איתה ושהייתי רוצה שתבוא לישראל, היא אמרה לי עוד קודם שתמיד חלמה לבקר בישראל.
להפתעתי היא הסכימה והגיעה לשבועיים.
טיילנו, יצאנו ושכבנו כל כך הרבה שכאב לשנינו.
אחרי שהיא חזרה לצרפת עבדתי חודשיים כמו חמור בשלוש עבודות, וטסתי לצרפת, שם אני עד היום.
זהו פחות או יותר סיפור חיי עד עכשיו.
אם אתם תוהים בקשר לצבא מתוקף דעותי הפוליטיות החלטתי לא להתגייס ותרמתי למדינה בדרך שלדעתי מועילה יותר, ומשקפת אותי יותר.
ונסיים בשורות של סושל דיסטורשן:
So I sit at the edge of my bed
I strum my guitar and I sing an outlaw love song
Wonderin' bout what you're doin' now
and when you're comin' back
Life goes by so fast
You only want to do what you think is right
Close your eyes and then it's past
story of my life
אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
