"לא!",צעק."לא!".הוא נשכב על גופה המדמם ששכב באמצע הכביש השקט.
הדמעות שפרצו מעיניו,הרטיבו את חולצתו.
"אל תקח אותה ממני!אל תאלץ אותי להפרד ממנה,לא ככה",אמר בעודו מרים את ראשו את השמיים,מבקש
שמישהו יענה לתפילותיו.
קולות האמבולנס העמומים הפיצו הד באמצע הרחוב החשוך בניו יורק סיטי.מכוניות פינו את הדרך
לאמבולנסים ולמשטרה.רופאים רבים יצאו מהמכונית והקיפו את גופה.
אנשים רבים התכנסו סביב האיש הבוכה.הם ניסו להזיז אותו,אך הוא התעקש להשאר.שדרני החדשות הגיעו
והתחילו להדליק מצלמות ולחבר כבלים למכונית."כאן ריאן הומנס.ברגע זה,אני נמצא ברחוב מספר 46.
בשעה אחד לפנות בוקר,אישה בשנות ה-20 לחייה בצעה מעשה התאבדות...".
הרופאים העלו אותה על האלונקה וכיסו אותה בסדין.על הסדין התחילו להופיע כתמי דם רבים.
ברגע שהאלונקה זזה,נפל מידה פתק.
ג'ון נגד לעברו בשקט והרים אותו."ג'ון היקר,לא רציתי שזה יגמר כך.סמכתי עליך שתבין כפי שתמיד עשית.
רק מלהסתכל בעיני,הבנת כיצד אני מרגישה.לא פעם ולא פעמיים הצלת אותי,ואני אכזבתי אותך.
אני מבקשת שלא תאשים את עצמך במה שקרה.היו לזה סיבות מיוחדות שלא העזתי לספר לאף אחד,אפילו לא לך.
לא משנה מה יקרה,ומה יהיה בהמשך,תמשיך לחיות ולחכות לאחת והיחידה שלך.זאת שתהיה שווה את אהבתך.
אוהבת לתמיד.שלך,איימי."
ג'ון נפל ארצה,מכה את הרצפה באגרופיו.זה היה כואב,אך הכאב היה הדבר היחיד שהסב לו אושר ברגע זה.
"אז כנראה שזהו הסוף",הוא שמע קול צרוד של גבר מאחוריו.ניכר שהגבר עשן רוב שנות חייו.
"עכשיו אתה לא תוכל לחזור לשגרה.להמשיך בחייך בלי 'אהבת האמת ' שלך.מאחר ואין לך שום סיבה לחיות,
אתה תנסה להתאבד ואז תכיר מישהי מיוחדת במינה שתגאל אותך מבעיותך.
מכיר את ההרגשה". האיש התיישב על המדרכה על יד ג'ון והדליק סיגריה.
ג'ון קם והסתכל עליו בחשד. בגלל החשכה,הוא בקושי ראה את פרצופו של האיש.
"מאיפה אתה יודע מה קרה לי?"שאל.
"חדשות.גם לי קרה אותו דבר".
האיש הרים את הפתק של אימי וקרא בקול רם.
"מה אתה אומר על זה? 'זאת שתיהיה שווה את אהבתך'?"אמר בקול מלגלג.
ג'ון השפיל את מבטו.
"לא נורא ילדון,מתגברים.לך הביתה ותשן קצת.מחר יום חדש",אמר האיש וטפח לג'ון על שכמו.
ג'ון שמע את צעדיו המתרחקים של האיש.
מה דעתכם???
>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
