אני יודעת שאני לא מעדכנת כל יום...
זה בגללל שאני לא בבית וגם בגלל שאנחנו עושים שיפוצים בבית
אז אני לא יכולה להפעיל את המחשב...
אני מעדכנת את הפרק הזה מהמחשב נייד ...
אז תנסו להיות סובלניים..אני מבטיחה לנסות לעדכן כמעט כל יום...
מתעלייכם:-*
ומצטערת שהפרק יצא קצר
היא רק יומיים פה ובא לי למות!
ליה לא מפסיקה לבכות אני יודעת שאפילו שנה אין לה אבל זה נורא!
אני צריכה כל הזמן להיות אחראית לה הבאתי מטפלת מהסכונות שלי.. שתדאג לה כשאני בבצפר אבל הרסתי לה תחיים אז אני גם חייבת לתקן אותם למרות שזה לא יהיה אותו הדבר.
מאז ומעולם אהבתי ילדים הייתי מצליחה להרגיע אותם לטפל בהם.
זה ככה בגלל שאף פעם לא היה לי אח קטן או אחות שאני יכולה לדאוג להם.
אז עכשיו אני מנצלת את ההזדמנות.
פעם כשהיו שואלים אותי כמה ילדים אני רוצה הייתי עונה 95 מרוב שאהבתי לשמור ולדאוג לתינוקות.
"תרגיעי אותה!" נכנס עמית בפתאומיות לחדר שלי נסהר.
אני:"אני מנסה"
"אולי תעזור לי?"
עמית:"אני לא יכול אני יוצא עם עדי.."
אני:"אני חייבת שמישו יעזור לי"
"אל תשאיר אותי ככה"
עמית:"הלכתי"
אני:"חרא" צעקתי
והיא שוב התחילה לבכות מהצווחות שלי ושל עמית.
החלפתי לה תיתול היא נרגעה קצת ולאחר משו כמו חצי שעה נרדמה.
איזו הקלה הרגשתי!
דבר ראשון שעשיתי זה להתקשר לרן-
אני:"חיימ' תעזור לי"
רן:"זה עד כדי כך נורא?"
אני:"מאוד אני לא מצליחה לחיות"
הוא ציחקק וענה-
רן:"טוב אני יוצא אלייך עכשיו"
"ביי יפשלי"
אני:"ביי"
נשכבתי על המיטה ונרדמתי לחצי שעה והתעוררתי עם צילצול הפעמון שיערתי שזה רן.
ניגשתי לפתוח את הדלת וזה באמת היה רן=]
חיבקתי חיבוק גדול ונתתי לו המון נשיקות כי לא יצא לי לראות אותו הרבה ביומיים אהאחרונים...
הוא ניגש איתי לחדר והחל לשחק עם התינוקת עשה לה קולות מצחיקים הניף אותה באוויר-
רן:"היא תינוקת מדהימה!"
אני:"לא אמרתי שלא אבל קשה לדאו לה לבד.."
"וואי איזה אבא נהדר תיהיה(:"
רן:"יש לי זמן"
אני:"אם אתה אומר"חייכתי.
אחרי שעה גם הוא היה מותש הוא שיחק איתה ושמר עליה כל השעה ואני נרדמתי כשהתעוררתי הייתי צריכה להחליף לליה תיתול לקלח אותה והאכיל אותה...
זה לא כזה נורא היא תינוקת מתוקה ודי רגועה אבל אני עדיין צעירה ולא מכונה אבל אני לא מתחרטת על כלום:P
ליה נירדמה ואני ורן ראינו טלויזיה הבית היה רק שלנו.
השעה הייתה 4 בצהריים לא הלכתי לבצפר כי המטפלת הייתה חולה..
אני ורן ישבנו מול הטלויזיה מחובקים מאוהבים הוא התחיל לנשק אותי נשיקות קטנות ועדינות הוא הכניס את היד מתחת לחולצה זה הזכיר לי את מה שליאור עשה לי נזכרתי והתחלתי לבכות-
רן:"מה קרה?"
"יפשלי אני מצטער לא רציתי שתבכי"
אני:"זה לא זה"
רן:"אז מה?"הוא קימץ את פניו ואני רק בכיתי עוד ועוד.
אני:"זה הזכיר לי את מה שקרה עם ליאור"
לא רציתי ראות את התגובה שלו פשוט חיבקתי אותו חזק והוא אותי וככה נשארנו עד שעמית ועדי נכנסו-
עדי:"מרגש" חחח...היא צחקה.
אני ורן התנתקנו אחד מהשני.
אני:"דיי דיי" אמרתי לה בחיוך ממזרי
עדי:"חח..צחקתי"
עמית נכנס אחריה נתן לה נשיקה קטנה בלחי והסתובב אליי ואל רן.
אמר לנו שלום ולשם שינוי עדידוש נשארה איתי ועם רן בסלון-
עדי:"אז מה חדש??"
אני:"כלום..."
עדי:"בכית.."
אני:"סתם משו"חייכתי חיוך מאולץ
עדי:"אני לא יכריח אותך להגיד לי אם את לא רוצה"
אני:"תודה"חייכתי.
עדי:"איך התינוקת?"
אני:"חמודה..ישנה"
עדי:"אממ..אני הלך לראות אותה"
אני:"טוב"
אני ורן נשארנו לבד היו כמה דקות של דממה והחלטתי שאי אפשר ככה שניהיה קרים-
אני:"תודה"
רן:"על מה?"
אני:"על זה שאתה מחכה"
"זה באמת עוזר לי"
רן:"הכל בשבילך" הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
אני:"תודה"אמרתי והחזרתי לו נשיקה.
אחרי כמה זמן אני ורן מצאנו את עצמנו נשכבים על המיטה כשהוא מנשק אותי,זרמתי.
פתאום אבא נכנס בהפתעה,רן קם מעליי-
אבא:"מה זה?"
אני:"אמ..-"ניסיתי לדבר אבל הוא קטע אותי.
אבא:"מה את זונה?"
אני:"אל תדבר אליי ככה!אני לא זונה!"הרמתי את הכול.
רן:"אני לא ירשה לך שתדבר אליה ככה"
אבא:"לא מעניין אותי!תן כבוד למבוגרים ממך!"
"תעוף לי מהבית!"
רן:"אני עוזב עם מורן!"
אני:"תודה רן אבל לא.."חייכתי בעצב.
רן:"טוב אני הלך אבל תזהרי כן?"הוא נישק אותי מול אבא ואני אותו.
אבא הסתבב לכיוון השני הוא לא רצה לראות את שנינו ככה.
רן הסתכל מבט חודר באבא ויצא מהבית.
אני:"מה אתה רוצה?"
אבא:"אני הכי בסדר איתך אז גם את תהיי בסדר איתי.."
אני:"אני בסדר איתך זאת לא אשמתי שאתה קורא לי זונה!"
לא ניסיתי איפלו להקשיב למה שהוא רצה לומר לי אני עכשיו מבינה שגם אם הוא אבא שלי בשבילי הוא לא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
