היום הבנתי משהו.
הבנתי כמה אני בנאדם רע
אין לי לב?!
מה אני עושה?
מה עשיתי.
אני יודעת בדיוק מה עשיתי, אולי אני רק מפחדת להודות בזה? להגיד בקול?
אני מרגישה כל כך חרא עכשיו
כשהבנתי איך פגעתי בה... שברתי אותה. הרסתי אותה.
אין לי לב
איך יכולתי.
אחרי שכל השנה האחרונה היא עמדה לצידי תמיד.
כשהיה לי רע
כשהייתי עצובה
תמיד.
ואחרי מה שאני עשיתי לה.
היא פשוט בנאדם מדהים שלא מגיע שיפגעו בו
ואני מפגע סביבתי.
אסור לי להתקרב לאנשים
אחרת אני אהרוס אותם
אחרת הם יפלו ביחד איתי
באותו זמן אני לא הייתי מודעת לכמה שאני פוגעת בה.
ורק עכשיו אני מבינה איזה בנאדם אני
רע לי, כל כך רע לי, מה עשיתי לה?
מי אני?
מי אני?
מי אני?
אני הורסת כל מה שאני מתקרבת אליו.
היא הייתה כל כך בסדר איתי.
בכיתה ה היינו חברות טובות.
ואז היא נהייתה חברה שלו. והם נפרדו.
ואז התחילו כל הריבים והבלגן.
באותו זמן הייתי קצת מעופפת ולא ראיתי מה קורה סביבי.
ראיתי שהחבורה הקטנה שלנו הוציאה אותה.
ואני.......
מי אני?
למה הלכתי איתם?! למה פגעתי בה ככה?!
העדפתי ללכת לרוב, ולחברה ישנה שלי. במקום לעמוד איתה
חברה חדשה. שהגיעה למקום חדש.
אני חרא של בנאדם!
פשוט חרא.
לא מגיע לה להתקרב ולהיפגע ממני כמו שהיא נפגעה...
אין דבר בעולם שאין לו מחילה, חוץ מלקיחת חיי אדם.
ואני כאילו הרגתי אותה מבפנים. לקחתי לה שלוש שנים שהיא יכלה להנות בהן.
שלוש שנים יפות מהחיים.
ולמה? כי לא רציתי להיות לבד.
היום אני מצטערת על כל השנים האלה שנגררתי אחריו.
אני לא מצפה ממך לסלוח לי.
אני בחיים לא הייתי סולחת לי.
ואבל אני מביעה חרטה. ומצטערת נורא על זה.
כנראה ששום דבר לא ישנה אותי.
כי אי אפשר לשנות אותי.
אני חרא וזה מה שאני.
זהו.
מצטערת,
מצטערת,
מצטערת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
