לילה טוב,אף אחד .

יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב

הייתי מודעת לזה,בתחילת הדרך . שאני יכולה לשרוד את כל העומס הזה . עמדתי על הקו הדק הזה , שמפריד בין מציאות ובין שגעון .

אבל גיליתי מהר מאוד , שזה יותר מדי להחזיק על הכתפיים  , שזה סבל לא קטן ומריטת עצבים רצינית .

אז בהתחלה ידעתי, היום אני יושבת וחושבת אם אני אצליח לעמוד בכל זה, במכשול הזה שהניחו לפניי ומדרבנים אותי לעבור אותו , בלי להפצע.

אבל כמו תמיד האופטימיות נשפכת ממני בצורה מגעילה ואני בטוחה שאני אצליח לעמוד בזה . איזה דבר זה אופטימיות .

אני מחכה כבר שמסך העשן הזה יעזוב אותי ואני אראה את כל השביל בצורה הכי ברורה שיש. יש כאן כ"כ הרבה סימני שאלה ,

במקום סימני קריאה ברורים . אני יודעת שאני לא אעבור את זה ,אבל משהו בי גורם לי לחשוב אחרת .

אולי זה המזל הזה , אולי אני סתם חולמת את כל זה .

אז שאני אעשה לעצמי טובה קטנה ואתעורר מהחלום ההזוי הזה.

בא לי כבר לחבק אותו.

 לעזאזל . בוא כבר.