בעייה לעקוב אחרי הבלוג , כי כבר אין אינטרנט בבית . וללכת לחברות רק בשביל אינטרנט לא נחמד בכלל .
אז אולי זה יהיה העידכון בין האחרונים שלי לתופה האחרונה הזו בארץ .
עוברת עליי תקופה עמוסה ביותר,אריזות , חרטות , נפילות . אבל אני יודעת להתמודד עם קשיים ואני חושבת
שאני מצליחה להתמודד עם זה.
אני אשקר אם אני אומר שאני ל-א מחכה לזה, אני באמת מחכה לזה , אני רוצה להתנסות, ללמוד דברים חדשים ,
להכיר אנשים שונים .
אבל אני יודכעת שאני מחכה לזה, ושם אני אחכה לארץ, לחזרה לכאן . ואני אחזור , שבועה.
ובנסוף לכל הצרות , נפל ליבי ברשת האהבה, והתאהבתי. דווקא לפני הטיסה.
אבל נשבענו שנהייה ביחד לנצח , זה מה שמחזק אותי.
למרות שהוא לא פנוי , למרות שאני לא נמצאת בלב שלו , יש משהו שמחזיק אותי בין תהום לאדמה ,
ואומר לי לא להרפות , לחזק את הרצון , כי בסופו של דבר,הכל לטובה.
אם אני נעלמת , זה לא תלוי בי .
שום דבר ממה שקורה לא תלוי בי בזמן האחרון .
גם הרגשות אלייך לא תלויים בי יקירי, זה קרה.
[היום סיפרתי לזאור שאני טסה,אמרתי לו שאני אחזור לאן , לשרת בצה"ל ולחיות פה וגם למות . מורעלת.]
עד כאן ?ואולי זה העדכון האחרון ,
אוהבת .
אני .