אני זוכרת , את היום הראשון שהתקרבנו .
לפני זה, לא היינו קשורות אחת אל השנייה, רק שתיקה . זה היה הדבר היחיד המשותף בנינו .
וביום הזה, התאריך ששתינו עדיין זוכרות , מצאנו חברות אמיתית , שתינו .
וכל יום ,במשך שנה , את הצחוק ,הבכי , האהבה, השמחה , השנאה עוברות יחד . לא עוזבות .
ומשברים קורים , וזה מה שעכשיו פער תהום עמוקה וחשוכה בנינו . ושום דבר כבר לא יקרב אותנו .
אז רציתי רק לומר לך תודה , על הכל . גם על האכזבות שהצבת בפניי , כי זה מה שחיזק אותי .
ותודה שאף פעם לא נתת לי לשקוע , וידעת להוציא אותי מכל דבר שאליו הייתי נקלעת . ועכשיו , למדתי לצאת לבד , ולמשוך את עצמי למעלה,
כי את , או מי שהפכת לה , הייתה המכשול שלי.
ועברתי את זה, אני חייבת לומר.
אבל הגעגוע, זה דבר שתמיד ישאר , וגם האהבה והערכה שלי אלייך תמיד תישאר.
בשבילי נשארת אותה הנאני , מבחוץ ואולי מבפנים .
אני זוכר, אותך בלב שלי שומר.
הגעגוע לא עובר,תחזור מהר.
וזה שומר,כל זכרון שממכר.
אתה לי אח , אתה חבר . אתה חסר.
תודה.