הקור הזה, שמקפיא כל נקודה בגוף שלי , כבר הגיע .
לשבת בחוץ , לשמוע את השירים שלנו , לא מרגיע אותי , מעורר בי את כל החושים , את כל הרגשות .
מזכיר לי את האכזבות והדמעות , אני לא אתבייש להודות שגם את הרגעים היפים שלנו , שעברנו ביחד .
בעצם כל דבר עברנו ביחד ,בגלל זה כל דבר מזכיר אותך .
לשיר שיר , שאתה השמעת לי ולרעוד מקור ומגעגוע בו זמנית ,
שהקול שלי ירעד , מהגשם שמכסה את הפנים שלי , ומהדמעות שחונקות אותי ומאימות לצאת .
אבל אני כבר לא מראה חולשות , אני כבר לא בוכה ליד אנשים .
לא עכשיו ולא אף פעם .
אני לא אתן למכשול רגשי נוסף , לטלטל אותי לגמרי, כי אין לי מספיק בשביל כולם , אני בשביל עצמי .
וזה לא ישתנה בזמן הקרוב .
אני מתחזקת , מרגע לרגע , אני מציבה בפניי מטרות , מציבה בפניי תנאים .
אם לא אני, מי לי ?
אף אחד.

מפחיד אותי, שאני מתרחקת מכולם ,
אבל אל עצמי אני מתקרבת .
אני מפחדת לאבד אנשים , שאף פעם לא יעזבו אותי .
אלא שהיו אמורים לעזוב , עזבו ונמחקו .