לילה טוב,אף אחד .

את באה אלי
יפה כנבל בשירים האסורים,
באה אלי לוחשת .

את באה אלי לבדוק אם אני כנוע,
לקצב פעימות ליבך .
את באה אלי ואין לי דקה לשכוח -
את הטירוף במבטך .

את באה אלי ,
מתוך ימים, מתוך ספרים, מתוך שירים
באה אלי,
כובשת .

את באה אלי,
יפה כנבל בשירים האסורים
באה אלי לוחשת .

שבבי סתיו נופלים על המדרכה ואף אחד לא טורח להרים אותם .

הריח החריף של השלכת מאים על החלונות הסגורים  , שהקור לא יחדור.

והשמש מוצאת נחמה מאחורי העננים . מקום מחבוא מהגשם .

הגשם הראשון עוד לא פצח בשירה קלה , אבל אין ספק שהסתיו לא שוכח להראות סימניו .

מחכה לסוודרים ולחיבוק חם מאהוב.

אני מצליחה להלביש על הפה שלי חיוך אמיתי כשמדברים על הטיסה .

משהו כאן מסתדר לי, האופטימיות לא נשפכה ממני לשווא .

אז בלי לרקוד ולברוח מכאן , לשכוח עיינים .

אני עומדת כאן ובאמת שמוכנה , זה יהיה מהפך דרמטי בחיי.

אבל אני חוזרת לכאן , לשרת ולחיות כאן את שארית ימיי המאושרים שיבואו . אמן .

"תנו לי לשתות , תנו לי לברוח ,

תנו לי לשכוח את עייני אהובתי".

אם אשכחך  ירושלים , תשכח ימיני.

אין ספק.

יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב

הייתי מודעת לזה,בתחילת הדרך . שאני יכולה לשרוד את כל העומס הזה . עמדתי על הקו הדק הזה , שמפריד בין מציאות ובין שגעון .

אבל גיליתי מהר מאוד , שזה יותר מדי להחזיק על הכתפיים  , שזה סבל לא קטן ומריטת עצבים רצינית .

אז בהתחלה ידעתי, היום אני יושבת וחושבת אם אני אצליח לעמוד בכל זה, במכשול הזה שהניחו לפניי ומדרבנים אותי לעבור אותו , בלי להפצע.

אבל כמו תמיד האופטימיות נשפכת ממני בצורה מגעילה ואני בטוחה שאני אצליח לעמוד בזה . איזה דבר זה אופטימיות .

אני מחכה כבר שמסך העשן הזה יעזוב אותי ואני אראה את כל השביל בצורה הכי ברורה שיש. יש כאן כ"כ הרבה סימני שאלה ,

במקום סימני קריאה ברורים . אני יודעת שאני לא אעבור את זה ,אבל משהו בי גורם לי לחשוב אחרת .

אולי זה המזל הזה , אולי אני סתם חולמת את כל זה .

אז שאני אעשה לעצמי טובה קטנה ואתעורר מהחלום ההזוי הזה.

בא לי כבר לחבק אותו.

 לעזאזל . בוא כבר.

כולם מבקשים סליחה , על מעשה שעשו . על שהכאיבו או כעסו . הם מפרטים ומבקשים סליחה מכל אחד , שבוודאות יודעים

שפגעו בו , שרבו איתו , שצעקו או אפילו זרקו כמה מילים כואבות .

אבל אנ מבקשת סליחה, מהכלל . מכולם  , מכל אדם שמכיר אותי,אולי פגעתי ואין לדעת איך זה השפיע .

אולי הבן אדם שכח אבל אכן פגעתי .

סליחה שהרגזתי,שהכאבתי,שפגעתי,שצעקתי,שקיללתי,שדחפתי. סליחה שעשיתי מעשה , שדורש סליחה.

יום כיפור,זה יום שאין כמותו .

כולם לבושים לבן , כל הגברים עם כיפות לבנות לראשם . כולם מגיעים אל בית הכנסת ,

אנשים שאף פעם לא התקרבו אל הדת , פתאום , ביום אחד חזקים על כולם , מתחזקים , מגיעים לבית הכנסת ,

מבקשים סליחות , מתחרטים .יום שאין כמותו .

לפי דעתי,לא רק ביום כזה אנו אמורים לבקש את סליחתנו , תמיד אבל תמיד צריך לדעת לסלוח ולבקש את אותה הסליחה.

אז , גמר חתימה טובה וצום קל .