Dear Prudence

אולי לא נולדתי לאהוב אותך,

אבל ברוב הימים אני רואה רחוק.

אולי אני לא מי שתמיד חלמת,

אבל ברוב הימים הטעם מתוק.

אולי אני לא האחת,

ואולי את זו שלא,

אבל ברוב הימים אני רואה רק אותך,

והסיפור מספר את עצמו.

אולי זה יגמר יום אחד,

אולי יגמר רק בסוף.

אבל עכשיו,

רוב הימים אני שלך,

ואת שלי,

אז בואי שבי פה קרוב.

ונגני על הפסנתר

כל גופך מתנועע בקצב.

אולי אשמע שמחה,

ואולי אקשיב לעצב.

ברוב הימים אחבק מקרוב,

במיעוט הימים נתרחק.

אולי עוד יהיה,

אולי יאזל,

אולי עוד נגיד שחבל,

אבל ברוב הימים,

ברוב המוחלט,

את תדעי מי אני,

ואני אדע מי את.