Dear Prudence

אומרים שזה הסוף.

התחלתי פה ב2008, הייתי בת 20.

אך אירוני שישראבלוג יסגר לקראת יום ההולדת ה-30 שלי.

אני אוהבת סימבוליות.

ועד כמה שזה קשה ומביך ומטלטל, 

אני גם אוהבת את פרודנס בת ה-20,

ומחבקת את פרודנס לאורך השנים כפי שהיא הייתה פה.

ילדותית ובוכיה, עצובה וכועסת, עמוקה או רדודה,

קצרה וארוכה.

אומרים שזה הסוף,

הפעם על אמת.

והרי תמיד ידענו כולנו שהיום הזה יגיע, 

שנאלץ להפרד ממי שהיינו לפני עשור

ממי שיכולנו להיות

ממי שהמקום הזה איפשר להיות.

אז אני פה לגבות,

ולומר להתראות,

ותודה.

על הפורקן, על המקום, על המילים,

על האלמוניות ועל הרגעים שבהם היא התפוגגה.

אומרים שזה הסוף,

והרי לכל דבר יש סוף,

גם לזה.

אז אולי הגיע הזמן שלי,

ללחוץ על שמור

ולצאת לאור.