עדכון ראשון:
פתח הדבר.
מה שלומכם?הובכן אני רוצה לספר בקצרה על
הבלוג הזה.
בלוג זה יעסוק בסיפור שכתבתי לפני שנה
ולא היה לי ממש איך לפרסמו והוא סתם שכב בין מסמכי המחשב הרבים.
את זהותי אני לא יחשוף.
אני מקווה שתקפצו לתוך העולם של "יהלום
האור" ותהנו ממנו כמו שאני נהנתי
כאשר כתבתי אותו.
אתם מוזמנים להעביר ביקורות..אני ישמח
לביקורות בונות!
ובכן אין לי ממש איך לכתוב תקציר.
כי הסיפור עדיין לא גמור,יש פה כמה וכמה
פרקים אך עדיין הוא רחוק מלהיות סופי.לא נורא אני ימשיך בכתיבתו אם אני יראה שהוא
מושך קהל כלשהו.
מקווה שתהנו,V
יהלום האור
ועמק הרעגו
*
הקדמה.
ככלות הכול,השנים שקדמו ליצירת בני
האנוש,לא היו כולכך מרירות לפי טענת הרבה
כול הזמן דיברו אל כך,שלפני הליכתו
הראשונה של האדם אל פני הארץ,היה זה עולם אפל,ששוחר אימה.
אך כמובן שטעו בכול הנוגע לזה,כי הרי
לפני בואה האדם,אומנם היו אלא ימי אופל וימים קורדים כמו אין כמותם,ושליטתה של
הארץ הייתה נטותנה,אך רק רובה,בידי יצורי השטן המקוללים,כמו אורקים,וגרוזלים ועוד
יצורים למניהם שהלכו על פני הארץ אם נשקם הכבד,והשליטו אפלה.
גזע אחד-ויחיד,היה לו טמון הרחק
מהעיניים החטטניות ששרצו להם בסביבה,עמוק ביערות האפלים לכאורה,אך לא הבינו
זאת,שבאותם יערות אפלים,עמוק עמוק בתוך תוכם,שוכן גזע האלפים,שבהתחלה כמובן,לא היה
מוכר לעולם כולו,אך ביערות הם שלטו,האלפים בנו את בתיהם ואת הערים שלהם,ומסדות
המלוכה שלהם בתוך היער,שבטים רבים היו של אלפים,לעולם לא הוכרז על
"מדינת" אלפים,אומנם שבט אחד גדול התרכז לו במזרח,בסוף המפה כך אפשר היה
לטעון."שבט המזרח הגדול" השבט הזה,שלט אל כול יער המזרח הענק,יער
המזרח,אחד היערות המרהיבים ביופיים.
התפרס על אורך של 891 קילומטר,ואל אורך
של 259 קילומטר בלבד.
באותו יער שלט מוסד המלוכה הראשוני של
האלפים.
שבו הוכרזו מלך ומלכה שהשליטה שלהם בדרך
כלל נמשכה לאורך של עד 700 שנה[תוכלת חיים של אלף ממוצא הייתה מגיעה ל750]
וכך באו להם מלכים עצומיים שהביאו את
גזע האלפים למושלמת,אך גם איתם באו אותם מלכים שהביאו את גזע האלפים לשלמות.
וכך בשנת 3691 לפני ספירת האלפים,נכנס
לשלטון המלך סמוריג' אשר היה מלכם ה9 של האלפים,הוא השליט שילטון טוב ואוהב בפני
כול האלפים,וכולם רכשו לו את הכבוד המגיע לו.
בשנת 3695 התארס לאהבת ליבו מטלידה,אשר
יופייה הגיע עד אוזניי המערב,כולם קינאו במלך,כול אחד ואחד...
המלך ואישתו חלקו אושר אין סופי,וגם
שלטונם פרח גם הוא,כמה הכריזו אותם כדור המלכות הנערץ ביותר,הם בנו עיר,עיר אשר
יופייה היה פשוט מושלם ושמה של העיר אל שם אישתו האהובה,מטלידן,וארמון,ארמון שמסמל
את אהבתם,וכך ראו אותו ביופי שלו,נולדו להם כשישה ילדים,שני בנים וארבעה בנות.
הארמון שבנו,היה אחד המפוארים בעולם
כולו,היה לו היכל ענק במרכזו,שהתפרס לגובה של שישים מטרים.
ואורכו התפרס לאורך של 64 מטרים,משני
צדדיו של היכל,עמדו שני בניניים דמוי מלבן,אשר בהם חיו המשרתים העובדים,ושריו שלך
המלך.
מכול צד של אותו בניין מלבני,עמוד בניין
מועגל,שבו חיו אנשי משפחת המלוכה.
וכך חלפו השנים,בעוד שלטון האלפים,וגזע
האלפים מגיע לטיבו,במלחמותיו,בכללתיו.הוא כמעט הוכרז כהגזע השולט.
בשנת 4041 שמועות אל גזע חדש הגיעו ליער
המזרח,גזע אשר נודע בשם גזע האדם,האלפים אינם דאגו.כול עוד הם ביער,אפו המסוקרן של
האדם לא יגיע אליהם,אך כעבור לא פחות ממאתיים שנה הגיעה משלחת של בני אדם למזרח,ברגע
שהגיעו לתוך מטלידן,הם הוכנסו לתוך ארמון המלך,המלך סמוריג' נתן להם הכנסת
אורחים,כיבד אותם,בירך אותם,ומאותו יום והלאה,נוצר גשר ידידות בין האלפים לבני
האדם.
וכך חלפו להם עוד 300 שנה של שלטון ענקי
ופורה מצד הזוג.
ובני האדם נחשבו כבר כהגזע הנפוץ
ביותר,הם התיישבו כמעט בכול חלקי הארץ.
בשנת 4387 ביום סתיו שכול יער המזרח שקע
בשלכת זהובה.קם לו המלך סמוריג'.
מטלידה אהובתו שכבה לצידו,הוא לא שם לב
אלייה כולכך חשב לעצמו שייתן לה לנוח מעט.
ובכן צעד הוא להיכל הארמון,בכדאי לאכול
את ארוחת הבוקר שלו.
כבר כמה משרתים חרוצים במיוחד התארגנו
במהירות והגישו את ארוחת הבוקר,גטקו בנו השני של המלך ניגש גם הוא,לארוחת הבוקר.
"בוקר טוב אבא" בירך הבן את
אביו,אביו רק הנהן ולגם מכוס המשקה שלפניו.
"אבי..." מלמל הבן,סמוריג'
הרים גבה ופנה להביט בבנו,"כן?"החזיר בנביחה קלה.
"אתמול חזר מפקד כוחותינו
מהדרום,הוא הביא איתו בשורות טובות,אך רעות באותה מידה."
בשנת 4169 יצאו האלפים למלחמה כנגד
הגרוזלים,יצורים נתעבים,אשר עורם ירוק עם גוון חום,ועיניים אדומות כדם.
"ובכן,מה הבשורות?" שאל המלך
ומחץ ענב בשיניו,"הצבא הצליח להרוג הרבה גרוזלים,וגם לקח בשבי הרבה מהם"
גטקו בלע את רקו,גבה של אביו התרוממה מעט,"ו...הבשורות הרעות הם?"
גטקו הפשיל את מבטו ומלמל:"איבדנו
כ6790 נפשות בקרב",כוס היין של המלך נפלה בראש מצלצל לרצפה.
"איך זה?איך ייתכן שנאבד כ6790
חיילים?!" אמר המלך בזעם,"הגרוזלים הנתעבים השתמשו בנשק כלשהו,אשר הרג
מאות תוך חלקיק שנייה" הסביר גטקו
המלך התיישב חזרה בכיסאו,"קראו
להיינדל!" צרח המלך,אחד המשרתים השתחווה ויצא מהיכל במהירות,כעבור כדקה נכנס
המשרת ביחד אם אלף אשר ענד שיריון אדום,ועליו סמל של עלה מזוהב.
היינדל השתחווה אפיים,"כן
מלכי?" הוא מלמל ברוגע מלאה.
"גש נא לפה" ציווה
המלך,"האם אתה מוכן להסביר לי,כיצד נאבדו לנו כ6790 חיילים!?" אמר
המלך,היינדל הפשיל את מבטו,אבל במהירות הרים אותו:"אותם גרוזלים ארורים
השתמשו בנשק אשר זרק אבני אש לתוך הצבא שלנו,וחיסל עשרות,מאות מאנשינו תוך שנייה" הסביר היינדל.
המלך הרהר ואמר:"אני עכשיו ישלח
לכם תגבורות בדרום,אתם תציידו טוב,ובצהריים כבר תיהיו בדרך לשדה הקרב,האם אני
ברור?" הוא אמר בטון קצת מאיים.
היינדל רק הנהן השתחווה,היטב את חרבו
ויצא מהיכל.
השתרר שקט בהיכל,אותו שקט צח אבל
חזק,הופרע לאחר שאחד מעובדי הניקיון של הארמון התפרץ לאולם.
הוא השתחווה במהירות למלך ולבנו ומייד
אמר: אישתך אדוני!משהו לא בסדר
איתה!!"
אמר המשרת בפחד עצום
הבן והמחל כמו מייד שתיהם:"אל מה
אתה מדבר?!" צרח המלך וניגש אליו.
"ניקיתי את המבוא ליד החדר
שלכם,ושמעתי את נשימותיה הכבדות,היא צרחה לעזרה,אך קולה היה צרוד,נכנסתי
לחדר,וראיתי אותה מתקשה לנשום!ואז מייד רצתי לפה לקרוא לך" התנשף המשרת.
סמוריג' החוויר לפתע,הוא אץ אם חופן
משרתים ובנו לעבר חדרם של הזוג המלכותי.
הם נכנסו לחדר,וראו את המלכה אוחזת
בסדינים מתקשה לנשום.
"מטלידה!" צרח המלך וניגש
אלייה,כול מי שעמד היה המום,ואז הבן אץ לקרוא לעזרה רפואית.
* * * * * * * * * *
לאחר אותו מקרה,העבירו את המלכה לאגף
הרפואי הממלכתי שבארמון,בני המשפחה ישבו להם מחוץ לחדר,בוכים מתייסרים ובעיקר מתפללים,רוב
האלפים באו מכול קצוות היער לאחר שנודע המקרה.
הם עמדו מחוץ לארמון הדליקו נרות,התפללו
לכבוד המלכה.
בשעת הבוקר המוקדמת למחרת,יצא אחד
מרופאי האלפים.המלך ניגש אליו במהירות:"ובכן מה קרה?אנא ספר לי!"
הרופא בלע את רוקו "אין זאת מחלה
ידוע לנו,אך אנחנו פוחדים מאוד שהיא תמות בטרם עת...ניסנו כול תרופה,אך שום דבר לא
יעיל.מחלה לא ידוע תקפה אותה." הסביר
הרופא,המלך התיישב הרכין את פניו ופרץ בבכי.
נודע אל יום אבל בכול רחבי היער.
המלך אירגן ישיבה,שבה יעציו ימליצו לו
מה לעשות בעוד שמטילדה אהבתו נמאת בין חיים למוות.
אך שום פתרון לא עלה.
לאחר יאוש שנמשך כ4 חודשים,בא אחד
מתושבי הממלכה שגר בקצה היער,למלך.
המלך עוד עצר אותו בכניסתו:"אנא
ידידי,אם אין זה קשור לאיך להציל את יקרתי אני לא מעוניין להקשיב" מלמל המלך.
"אדוני זה ועוד איך קשור,רק ברגע
ששמתי את הבשורה המרה,הלכתי מהקצה של יער המזרח,מהכפר בוגרט עד לפה,רק כדאי להודיע
לך שיש פיתרון"
עיניי המלך נפערו
לרווחה,:"ובכן,ספר לי,מה?"
"יהלומי האור,האם שמעת אליהם
אדוני?"
-"ובכן,כן אבל רק בילדותי."
מלמל המלך ועיניו נפערו,"כמובן...." מלמל המלך.
המשך ההקדמה יבוא מאוחר יותר,מחר אולי מחרתיים
אולי אפילו היום.
ובכן יום טוב לכולכם,וסופ''ש נפלא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
