I guess I never told you: I was never one to go backwards, and your words are just words.
I'm afraid to die in Staten Island, I can't lie to you.
But I'll never say I'm sorry for knowing when I've been true.
So say it like you mean it so I can forget that love isn't alive here and buried in my chest.
Say it like you mean it, but don't do it for me.
Forget this sense of urgency so I can sleep.
It's just a matter of time, so don't hold on.
I guess I never told you just how much I can do with my hands tied behind my back:
Just enough to hold my tongue long enough to know it hurts.
You said: "You said it yourself: 'I wouldn't miss me either...'"
So I don't feel a thing when I tell you it's over.
It's over.

כל מה שאני רוצה לכתוב כבר כתבתי ואני לא חושבת שיש טעם לשנות ניסוח. צדקתי בקשר להכל. הכל. רק לא בקשר למה שקשור אליי, כי לגבי עצמי אני תמיד טועה, לגביי כולם תמיד טועים, חוץ מהאלה שאמרו לי בצחוק: "בחיים לא יהיה לך את זה", החיים צוחקים לי בפנים כשאני מחייכת אליהם.