אני לא יודעת על מה לכתוב, ומה לכתוב על מה שכן עולה לי בראש.

מה כבר יש להגיד? שאני משתקמת ומחזירה אליי את הביטחון העצמי שאבד לי לתקופה ארוכה? או שמה אני עוברת טרנספורמציה למשהו טוב יותר?

או

שאהבת ילדות הלא ממומשת שלי חזר לחיים שלי ואפילו קצת כיף איתו? ושאני קצת בשוק מאיך שהחיים נוטים להסתדר(או לא להסתדר, מוקדם להגיד)? ונטלי תמיד אמרה לי שאנחנו עוד נתחתן. (זה ממש מצחיק כי הסתפרתי שוב ושיער שלי רק טיפה יותר ארוך ממה שהיה לי בכיתה ו', כשהכרתי אותו)

בכל מקרה, אני חושבת שטוב לי עכשיו. אני כבר לא בוכה.