אז עברתי בלוג כי לא רציתי שהם ימשיכו לקרוא פה.

עוד אז עברתי תקופה לא הכי טובה שיש, משום הרבה סיבות.

רבתי ריב רציני עם אחי, המצב בבית-ספר הסתבך וכאלה.

ועכשיו?הכל נחמד. בא לי שהם יחזרו לקרוא, אבל אמרתי שסגרתי. המצב עם אחי השתפר בהרבה, ובבית-ספר הכל טוב.

זו הייתה תקופה רעה.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ולא קלטתי בכלל כלום.

דיברתי אל עצמי הרבה ועשיתי שטויות.

לפחות התקופה הזאת פחות או יותר עברה.

הייתי בבר מצווה של מיכה.

אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו.

פתאום הוא ניראה לי כל כך מקסים  ויפה, ופשוט כיף להיות איתו.

אבל החרא?רוב הסיכויים שזו הפעם האחרונה שאני מתראה איתו. הרי...איך?

הוא במקיף ה', אני במקיף ט'. זה לא ילך.

כמובן,דינה תמיד מתלהבת לי עד כמה שהם החברים הכי טובים ומושיים בעולם, למרות שזה ממש לא ניראה ככה.

והמצב שלו עם לירן? אני אפילו לא יודעת.

האם לו יש משהו כלפיה?

האם לה יש משהו כלפיו?

הוא כזה חמודי,ומתוק. ופשוט בא לי להיות איתו כמה שיותר.

כל כך השתדלתי להיות יפה היום, ושישים לב אליי.

אני לא רוצה להתחיל עכשיו לחבב אותו. הרי למה? אני לא אראה אותו כניראה יותר.

הלוואי שניפגש שוב.

ביום חמישי אני ודינה,לפי יוזמתה הלכנו אליו הביתה עם בלונים כי זה היה היומולדת שלו.

הלכנו,ופעם הראשונה אחרי חצי שנה ראיתי אותו.

הוא הרזה.

הוא נהיה יותר חתיך.

פתאום הוא נעשה יותר ויותר והכי והכי.

התחבקנו.

ומשום מה היו לי פרפרים בבטן.

לא יכול להיות שאני מרגישה כלפיו משהו אחרי כל כך הרבה זמן,נכון?

וכן. קינאתי בלירן עוד בזמן שהם היו חברים.

וכן. דיי שמחתי כשהם נפרדו.

וכן. שמו לב לזה.

כל כך חבל לי שאנחנו לא באותה הכיתה,באותו המקיף.

אני רוצה להמשיך להתראות איתו. אני רוצה שהוא יחבב אותי.                                                 

                                                                                                                           אני רוצה.

ואריאל?

כל כך מעצבן. נמאס לי פשוט להיות איתו. לידו.

אבל קלטתי. שלולא הוא, אין לי פשוט עם מי להיות.

אז כן,הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אז כן,אמרתי לו שהוא מוצא חן בעייני.

אז כן,כבר הפסקתי ממזמן.

                                                                                           אני כבר לא יודעת.