סיפורים, שירים, פריקה...

דרך ארץ, דרכם של ענווים,
לפתע באו לתקוף הזאבים.
מטים את דרכם, שבית לכל חטא.
כאילו נרשם גורלם על קלף בעט.

חזרו בם ושבו לחיי הרע,
שוב מכה ברק, שוב חוזרים בם במהרה.

נפש ללא טוהר, אין גם אישיות.

יאמרו הזאבים ועשו שוב איזו שטות.

שכל ריקני, גזלו מן העני.

לא מבינים מוחו של זאב רצחני.

ושוב חוזר חלילה, אבד ההיגיון.

כמו שוטי, לא רואים את פגע ההמון.

ושוב אותו סיפור, ושוב אותו משל,

לא קולטים מאומה, מה קרה להם בכלל.

נפש ללא טוהר, אין גם אישיות.

יאמרו הזאבים ועשו שוב איזו שטות.

שכל ריקני, גזלו מן העני.

לא מבינים מוחו של זאב רצחני.