אלה העיניים של אחי הקטן אלירן,

והן הדבר הכי מתוק ותמים שאני מכירה.

***

דרך העיניים שלנו אנחנו רואים את העולם, דרכן אנחנו לומדים להבין אותו.

הדבר הכי תמים בעולם הוא עיניים של ילד קטן.

ילד שלא יודע מהי מלחמה, מהו סבל, מהו אובדן. ילד שהעולם האמיתי עוד לא הספיק לחדור אליו.

העיניים שלו סקרניות לגלות הכל, מביטות סביב, לומדות. העיניים שלו כל כך יפות, טובות ועמוקות. כל כך אמיתיות.

דברים רבים הייתי רוצה להסתיר מהעיניים הללו.

התמימות שתיעלם עם השנים, בוהקת כל כך בעיניים האלה עכשיו.

העיניים האלה זוהרות, נוצצות, זורחות. עיניים מדהימות.

בכל יום שעובר אנחנו מאבדים את התמימות עוד קצת, מחכימים עוד קצת, גדלים.

והעיניים שלנו חוות הכל.

הן פתח לנשמה.

מה שקורה בפנים, בתוך ליבנו, משודר דרך העיניים החוצה.

כשהלב בוכה ואנחנו מחייכים מבחוץ, רק העיניים שלנו מראות מה קורה לנו מבפנים. הן יודעות הכל.

אם רק היה בעולם שלנו קצת יותר טוב, קצת יותר תמימות, כמו בעיניים האלה...

העיניים שלנו אומרות הכל. ואם תביטו בעיניים שלו, תבינו את זה.