פשוט בא לי לכתוב משהו,

אז הנה אני כותבת.

שמתי לב שהפוסטים שלי הם כבר לא מה שהם היו לפני שנה.

הם הפכו להרבה יותר קצרים, זה א'. ו-ב', הם לא כ"כ חופרים, לא תמיד מראים מה שאני חושבת ומרגישה, ולא מפורטים מדי. לכן החלטתי לכתוב היום פוסט ארוך ארוך וחופר חופר, פשוט כי משעמם לי. הבעיה היא שאין לי נושא או רעיון. אני כמו סופר או משורר שניגש לכתוב, יושב וחושב, ולא מצליח לבטא את הרגשות שלו ולהעביר אותם לדף שמולו, כי הוא לא מוצא את המוזה שלו.

חחח... זה מזכיר לי ילדה אחת מהמשלחת שבאמצע נסיעה באוטובוס לצפון פתאום התחילה לחפש דף ועט. שאלתי אותה למה היא צריכה את זה והיא ענתה "יש לי מוזה ענקית ואני חייבת להוציא אותה". בהתחלה לא שמעתי טוב את המילה "מוזה", וחשבתי שיש לה משהו כמו מוגלה ענקית שהיא חייבת להוציא. כן.

ונחזור לענייננו (או ליתר דיוק - ענייני). מוזה. מה זה בכלל?

רגע, יש Babylon:

מוזה

השראה, שאר רוח, שכינה, רוח היצירה, אינספירציה.

וואט אבאר.

זה לא באמת מעניין אותי.

אני סתם מנסה להעביר את הזמן. בערב אני יוצאת ועד אז אין לי מה לעשות.

אה, לא סיפרתי! ההורים שלי קנו הליכון :) עכשיו אני מנסה כל יום להלך לי עליו לפחות חצי שעה. עד עכשיו עמדתי בזה כמו גדולה, אבל היום אין לי כוח לזה. השביתה הזו בהתחלה עייפה אותי ועכשיו היא משעממת אותי. אז אני חצי ישנונית כל היום, מהלכת לי מהמיטה למטבח, מהמטבח למחשב, מהמחשב לטלוויזיה, וממנה שוב למחשב. לפעמים ניגשת להליכון, רואה כמה שהוא יפה, נזכרת ברגעים הטובים שלנו יחד (?) וחוזרת למחשב. אבל... NOT ANYMORE! היום אני אכריח את עצמי לעלות על ההליכון הזה שוב, כמו שהייתי עושה עד אתמול (?!).

אני מניחה שהרעיון לכתוב אפילו שאין לי על מה לא היה חכם במיוחד. למרות שהנה, רשמתי כבר (רק שנייה...) נו משהו בסביבות ה-23 שורות. נחמד. אני אפילו סופרת שורות. אני באמת חייבת למצוא לעצמי איזה תחביב, כי את סוף השביתה לא רואים באופק, ואם עד סופה אני אמשיך להדרדר ככה זה יהיה מפחיד.

אתם יודעים מה?? אני אשחק עם עצמי משחק אסוציאציות.

נתחיל במילה... אמממ... אה... מממ... מוח!

מוח  >  פינקי (או שזה טינקי?)  >  ערוץ הילדים  (אם יש שני דברים שאין ביניהם טיפת קשר, זה מוח וערוץ הילדים!)  >  דנה דבורין  >  שירי ילדים מטומטמים  >  טלוויזיה  >  MTV  >  ריהאנה  >  אף  >  נחיריים  >  גורילה  >  ג'ונגל  >  מוגלי  >  כובע  >  טיול שנתי  >  מיקי מאוס  >  בריטני ספירס  >  דלדלה בידיים  >  הליכון  >  זיעה  >  מים  >  מפל  >  גרמנים  >  
 לאאאא!!! למה הם טסו?

אני רוצה שהם יהיו פה. כאן. ועכשיו. ומיד!

וואי, איזה פוסט מטומטם!! שום דבר עמוק לא כתבתי. ועדיין משעמם לי, ובא לי לכתוב עוד. וגם נזכרתי בגרמנים שנסעו.

טוב, אני אמשיך לכתוב מה שעולה לי במוח.

...

לא עולה כלום :/

...

אלוהים אדירים, ממש לא עולה לי כלום למוח!!! זה מזכיר לי את התקופה האחרונה בקנדה, שבה היה לי כ"כ משעמם וריקני, עד שפעם שכבתי לי במיטה בבוקר ופשוט... לא חשבתי על כלום. נאדה. עשן לבן וסמיך בראש. זה היה ממש מוזר.

... קנדה מזכירה לי את סבינה. מעניין מה היא עושה עכשיו. כנראה ישנה (6 וחצי בבוקר אצלם). מעניין איך יעבור היום שלה בבצפר. מעניין מה היא תלמד היום. עם מי היא תדבר היום. אם יהיה לה מבחן היום. וכמה היא תקבל במבחן. ולמה לעזעזאל אני חושבת על מבחנים?! הייתכן שהתגעגעתי לבצפר? לאאאא... בטוח שלא למבחנים. מה שמזכיר לי שהפסדנו את רוב מבחני הרבעון שלנו. מעניין אם המורים כתבו את המבחנים האלה בכלל. למרות שעל מה הם היו בוחנים אותנו? לא למדנו כלום השנה! עכשיו כשאני חושבת על זה, ממש כיף לי ככה, בלי בצפר. הוא לא חסר לי בכלל. אני לא מתגעגעת לאף אף אףףףף אחד משם (חוץ מלכמה. בקטנה כזה).

פתאום נזכרתי בהפלגה בקיץ. אני כל פעם מכירה אנשים חדשים ממקומות שונים, ואז נפרדת מהם, ואז מתגעגעת אליהם ואל התקופה ההיא, ואז זה עובר לי, וכשהעצב הראשוני והגעגועים החזקים עוברים לי, אז יש רק זכרונות נעימים, ולפעמים געגוע קטן שמבזיק לו פתאום... אני מניחה שלא היתה פה פואנטה בעצם.

ועכשיו... אני אספר לכם קצת על התחושות הפיזיות שלי ברגע זה ממש (כי אני יודעת שזה מאווווד מעניין אתכם ואתם מתים לשמוע על זה, לא כן?): יש לי התחלה של כאב ראש. מגרדת לי האוזן. אני יושבת על כיסאי החורק בישיבה מזרחית, וזה לא ממש נוח. אני חושבת שאיבדתי תחושה ברגליים. כואב לי הצוואר. אני רעבה קצת (הרגע אכלתי!!! שמנה, תסגרי ת'פה כבר!!). ובא לי שוקולדדד... אבל בעיקר בעיקר: כואב לי הצוואר.

אניוואי,

אני אפסיק פה. כי נמאס לי. המוזה לא הופיעה במהלך הכתיבה. אני.. אני.... אני אלך להליכון!!! כן! רעיון מעולה!

מי שקרא עד לפה מגניב בריבוע (קח לחמנייה מהמדף! >> זה משהו ברוסית... עזבו)

ולסיום-סיומת, יש לי משהו קטנטן להוסיף:

אני שונאת כשמבטיחים לי משהו ולא מקיימים!!#$%*&@!1, ושונאת שאומרים "אני אתקשר" או "אני אדבר איתך" ואז שוכחים!!!!!!!

אז למי שמכיר אותי: לטובתכם האישית, אל תעשו את זה.

סלאמת.