זה נשמע הכי קיטשי בעולם, אבל לא אכפת לי כבר מה קיטשי ומה לא, כי זה באמת ככה:

אף אחד מעולם לא גרם לי להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו בגללו.

אף אחד מעולם לא גרם לי לחלום את החלומות הכי מתוקים בעולם, שעכשיו אני חולמת בגללו.

אף אחד, חוץ ממנו, מעולם לא גרם לי לרצות להשאר בחלומות האלה לנצח.

אף אחד, חוץ ממנו, מעולם לא גרם לי לפחד לפקוח את העיניים ולהרגיש לאט לאט איך התחושה הזו חולפת.

התחושה שניסיתי כל כך חזק להאחז בה, לא לתת לה ללכת, לגרום לה להשאר עוד שעה, שבוע, נצח.

אף אחד, אבל אף אחד, מעולם לא עשה לי את מה שהוא עושה.

אני לא יודעת מה לחשוב על זה כבר. זו לא אהבה, זו אפילו לא הידלקות.

זה משהו שפשוט מעולם לא הרגשתי קודם, ורק הוא גורם לי להרגיש את זה.

אני באמת לא יודעת מה לכתוב על זה יותר.

אני רק רוצה להרגיש ככה באמת. להיות הילדה ההיא שוב.

להיות... איתו?