מצאתי את הזמן לעדכן פה לפני שאני עוזבת את המחשב לתקופה של כחודשיים עד שהבגרויות יסתיימו.

טוב נו, על מי אני עובדת?! אין מצב שאני אשרוד חודשיים בלי מחשב! אפילו יום זה גדול עליי. אבל אני אנסה. באמת באמת שאני אנסה. מעכשיו, כל יום אחרי בצפר אני אחזור הביתה ואשב ללמוד. לא אבטיח לעצמי "רק חצי שעה על המחשב", כי זה תמיד מתמשך לאיזה שעתיים-שלוש במקרה הטוב, ולכל הערב במקרה הפחות טוב. אז זהו, זו הבטחה - מעכשיו הדבר היחידי שאני מתרכזת בו זה חרישות. אמאל'ה, איזה לחץ. אני רק נזכרת בכל הבגרויות שיש לי השנה ובכל החומר שאני לא יודעת ובא לי להתאבד. אני פשוט רואה את הכישלונות שלי בבגרויות השנה - אחד אחרי השני. ואני הבנאדם הכי לחוץ בעולם בתקופות של מבחנים, אז אני לא יודעת איך אני אשרוד את זה. יהיו הרבה דמעות, חוסר בשינה ובמיוחד עצבים. יותר מדי עצבים.

אני מפחדת מזה כל כך, אתם לא מבינים אפילו עד כמה. אולי יש לי חרדת בחינות?

הדבר היחיד שאני רוצה עכשיו זה להיות על אי בודד איתו. רחוקה מכל הלחץ. קרובה אליו.

אבל זהו, אני לוקחת את עצמי בידיים עכשיו, וחזק. די, הגיע הזמן לחזור למציאות ולהתמודד איתה.

הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב. הכל יהיה טוב.

אולי אם אני אגיד את זה לעצמי מספיק פעמים, אני באמת אתחיל להאמין בזה.