אנשים!!

          רציתי לאחל לכולם...

שנת 2008 מעולה!

תמיד ידעתי שעוזר לי לדבר עם מישהו ולשפוך הכל.

הבנתי למה היו לי מצבי רוח קיצוניים: לפעמים היפראקטיביות-יתר כמו שראיתם בפוסט הקודם (ואני שואלת את עצמי "מה לעזאזל עבר עליי?!" ) ולפעמים דיכאון ובכי שלוש-ארבע פעמים ביום. באמת יש דברים שקצת מציקים לי, אבל זה הגיוני. תמיד יש פסים שחורים או אפורים, לא הכל לבן. נכון?

אז דיברתי עם כמה אנשים היום. חלק עזרו לי יותר, חלק פחות. אני בכלל אוהבת לדבר עם אנשים (גם בלי קשר). עם אדם אחד דיברתי על הכל. היה לי קשה, כי בזמן האחרון נורא קשה לי לחשוף את הרגשות שלי ולסמוך על אנשים, ואני נוטה לשמור דברים לעצמי. אבל הבנתי שלא הכל צריך לשמור בבטן. אפשר גם לספר ולשתף (את האנשים הנכונים). זה מוריד עול כבד מהלב.

יש דבר כזה שאני מחזיקה בפנים כבר שנה. אני מחשיבה את זה לאחד משני הסודות הכי גדולים שלי. על אחד מהם אף אחד לא יודע. על השני יודע רק אדם אחד. אז היום סיפרתי לאדם הזה את הסוד הכמעט לגמרי מלא. והפעם היה לי הרבה יותר קל. הפעם אמרתי את האמת, את האמת הזו שחשבתי שאני בחיים לא אהיה מסוגלת להוציא. אמרתי את האמת וקיבלתי את העידוד שחיפשתי. קיבלתי את ההבנה ואת ההזדהות. ונרגעתי.

האמת היא שכשנפתחתי ככה הרגשתי נורא חשופה ונורא פגיעה. כאילו שאני נתונה לשיפוט ולביקורת וכל עצב בגוף שלי חשוף לתגובות. והיה לי קצת קשה לשפוך החוצה את כל המחשבות והתחושות האלה. אבל כשנתתי לזה לצאת הרגשתי שנהייה לי מקום בגוף, כי כאילו שכבר לא היה לי מקום לכלום מרוב כל המחשבות המעייפות ומרוב גוש הבכי הזה.

כנראה שאני פשוט לא רגילה לשמור דברים שלי לעצמי (כמובן שסודות של אחרים אני באמת שומרת לעצמי). אני חייבת תמיד ישר לספר, לשתף, להתייעץ, לשאול. אם אני שומרת את הרגשות שלי לעצמי זה הופך לגוש לוחץ ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אז אני חייבת להוציא. ויש את הסודות הקטנים האלה שלי שבאמת הוצאתי ותמיד הייתי מספרת לכל העולם, וסופסוף הבנתי כמה שזה פגע בי בעבר וכמה טעויות נוצרו מזה. ועל זה אני לא אחזור יותר. 

כמו שהמחנכת שלי אמרה לנו לפני כמה ימים: "כל אחד צריך למצוא את האדם הזה - אם זה חבר, הורה, מורה או יועץ - עליו הוא יוכל לסמוך בעיניים עצומות ולספר לו הכל" (אני מצטטת מורה?!). בכל מקרה, את האדם הזה אני אשתף במה שמפריע לי, עם האדם הזה אני אתייעץ, לאדם הזה אני אספר את מה שבהחלט מיותר לספר לאנשים שלא אכפת להם ממני ושלא סוגרים את הפה, וישר ירוצו ויספרו לכל האנשים הלא נכונים.

אז בקיצור, למדתי לקח באמת חשוב הפעם.

שיהיה לכם לילה טוב ושבת שלום!

אביטל.

יש בי עכשיו כל כך הרבה רגשות שאני מרגישה שאני פשוט מסוגלת להתפוצץ!!!

חזרתי היום מהבצפר עם מצברוח מושלם! ואז משו היה חייב להרוס לי את המצברוח הזה... וצרחתי. ובעטתי. ובכיתי. והוצאתי החוצה בצורה לא טובה את מה שהרגיש כ"כ טוב. כנראה כי את הטוב הזה שמרתי בתוכי ולא הוצאתי את זה בדרך שבה אני בדרך כלל עושה את זה. אבל לא נורא.

אני מרגישה פתאום שהלב שלי מלא בהמון דברים, ובא לי לחייך כל הזמן, ובא לי להוציא את זה החוצה, ובא לי לבכות, לפעמים מרוב שמחה ולפעמים מרוב באסה, והכל מעורבב ו... ו..... אני מרגישה שכמה שאני לא אצרח, ההתרגשות הזאת שיש בי עכשיו פשוט לא תצא!!! גאש, אני לא יודעת מה עובר עליי!! כאילו שעצוב ושמח מתערבבים, ומשום מה זה מרגיש טוב!!!!

אוי, אני יכולה להמשיך לחרבש פה במוח, אבל אתם בטח לא רוצים.

כנראה שהחזקתי את זה בפנים יותר מדי זמן. אני לא רגילה לשמור סודות שלי (חוץ מכמה כאלה שאף אחד בעולם הזה לא יודע), ושבא לי לרוץ ולספר לכולם ולשתף ולהתייעץ.. אבל לא, הפעם זה שונה. הפעם אני אמשיך לשמור את זה. זה מרגיש טוב, כל זה.. ההתרגשות הזאת מרגישה מעולה!!! הלוואי שזה ימשיך. הלוואי שייצא מזה משו... הלוואי ש...

אהההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!

:)