לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אם הוא תפס אותך מסתכלת עליו, סימן שגם הוא הסתכל עלייך...

כינוי:  blue pill

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2008

מכל הבנים...


דווקא אתה?

אוחח... לאן הגעתי.

 

אני יודעת שאתה לא שווה את זה.

אז למה אני לא מפסיקה לחשוב עליך?

נכתב על ידי blue pill , 29/3/2008 03:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



:'(


די, זהו! אני כבר באמת מיואשת! כל כך מיואשת שאפילו אין לי כוח לבכות. זאת אומרת - כוח יש, אבל   בשביל מה? מה ייצא מזה?? בכי לא יעזור. גם שום דבר אחר לא.

 

אוף, אני לא יכולה עם זה כבר. כל כך נמאס לי! כל כך בא לי שהתקופה הזו תעבור!

מזמן לא היתה לי תקופה כל כך כואבת, לוחצת ומייאשת...

 

 

נשבר לי. זהו. פשוט נשבר לי.

 

נכתב על ידי blue pill , 23/3/2008 21:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חבל דק


אני לא יכולה להתרכז בשום דבר מרוב שאתה מתרוצץ לי בראש.

מהרגע שאני מתעוררת אתה מופיע ולא מפסיק להציק. אפילו כשאני ישנה אתה שם, בחלומות שלי.

 

מצד אחד אני כל כך מנסה להדחיק, למצוא סיבות ותירוצים - למה לא כדאי ולמה לא צריך. ויש יותר מדי סיבות כאלה. אבל מצד שני אני לא רוצה להדחיק. כנראה כיף לי איתך בראש שלי...

 

ואולי כל זה שקר בכלל. עוד שקר שמטרתו להשאיר צלקת קטנה נוספת. כי אז מה עם תהייה עוד צלקת? יש לי מספיק כאלה על הלב. עוד אחת לא תפריע יותר מדי, הא?

 

כן... אולי שיקרת. או שלא הבינו אותך נכון, או שהגזימו.

הכל יכול להיות. אני רגילה כבר לפסימיות הזו שתמיד עוטפת אותי כשקורה משהו טוב.

כאילו שברגע שטוב לי משהו אמור להשתבש.

 

והזהירות הזו כבר מעצבנת אותי. זהירות לא לפלוט מילה מיותרת, לא לספר, לא לדבר, לא לחשוב על זה, לא לבחון את זה, לא לקוות. לזה אני דווקא ממש לא רגילה, אפילו שאני יודעת שיש בזה משהו טוב.

 

ובכלל - אני כבר עייפה.

מתי אני אראה תוצאות? יהיו תוצאות בכלל?

אני מרגישה כרגע כאילו אני משלה את עצמי לשווא. כאילו אני הולכת על חבל דק, נזהרת מכל צעד, פוחדת להביט למטה, למעלה ולכל הכיוונים, ורק רוצה להגיע למה שנמצא מולי, איפשהו שם מקדימה. יכול להיות שאפול בדרך. ואתאכזב. ויכאב לי. ויכול להיות, אולי (הלוואי) שאני כן אגיע למקום המיוחל. ושם... שם אני כבר אראה מה יהיה.

 

 

בסופו של דבר אני פשוט מפחדת כי כבר כ"כ נמאס לי ליפול.

 

 

נכתב על ידי blue pill , 15/3/2008 11:39  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

4,939
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לblue pill אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על blue pill ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)