פשוט אחד השירים המרעננים והטובים שנשמעו בתקופה האחרונה.

אני בשוונג חד למטה.. מיום שישי אני לא מצליחה לאכול נורמלי, קיבלתי לוח מבחנים מזעזע, רבתי עם אנשים [דווקא ממש לא באשמתי הפעם] ופשוט נראה שכולם שמים עליי פס אחד גדול.
אה, חוץ מזה, אני נראית מזעזע.
אני שונאת את השיער שלי, אני שונאת את העיניים שלי, אני שונאת את הלחיים שלי שנראות רזות במראה אבל משום מה בתמונות הן הופכות לסופגניות, את הגוף שלי, אני הבגדים שלי, אני פשוט מכוערת, מזעזעת וחסרת כל כיוון איך לצאת מהמצב הזה.
אני לא אגיד מפה אפשר רק לעלות כי זה עושה לי ג'ינקס מטורף וכאילו הגורל או אלוהים או וואטאבר שעומד מאחורי החיים המסריחים שלי מראה לי איך אפשר עוד לרדת אז אני לא אתן לו את האתגר הזה.