מי חלם שזה מה שאני ארגיש בפולין?
מי חלם בכלל שאני לא ארגיש כלום אלייה ובקושי אתגעגע?
לא אני ולא היא.
היא שאלה אותי אם התגעגעתי אלייה ופשוט לא יכולתי לשקר כמו תמיד.
אמרתי לה שאני רוצה לדבר בשיא הכנות והיא כמובן אמרה שזה נורא רצוי.
אמרתי לה שלא הרגשתי כמו שחשבתי שאני ארגיש,
היא הפתיעה ואמרה שזה נכון גם לגבייה.
הופתעתי אבל שמחתי שבמקרה שלנו זה לא חד צדדי ומלא כעסים.
היא אמרה שהיא רוצה להתקשר אליי כי זו לא שיחה למחשב והיא כמובן צודקת.
היא התקשרה ושוב דיברנו על כל מה שכבר נאמר,
רק שלשם שינוי בכיתי,
התחלתי לבכות כ"כ המון ופשוט לא הבנתי למה,
מהסיבה הזו?
מהסיבה שבקושי בכיתי בפולין והדחקתי הכל ועכשיו הכל פשוט מתפרץ?
לא הבנתי אלא רק בכיתי...
בכיתי בשקט שהיא לא תשמע,
אבל היא מכירה אותי,
היא יודעת מתי אני מחייכת, מתי אני בוכה ומתי אני סתם רגילה.
היא שאלה אותי למה אני בוכה,
אמרתי לה שקשה לי,
קשה לי המחשבה שזהו, אנחנו שנייה לפני הסוף...
היא אמרה לי שזה עוד לא נגמר וגם במקרה שניפרד אחרי שניפגש ונראה אם זה ממשיך להיות אותו דבר
היא אמרה שהיא לא תפסיק לאהוב אותי או להתגעגע אליי,
הכל היה סביב פרידה,
אך לא הפרידה עצמה,
הפחד שרדף את שתינו לא נתן לנו לומר את אותן מילים שמסיימות חצי שנה מדהימה.
קבענו שניפגש,
שניפגש ונראה אם הדברים ממשיכים להיות כמו שהם או שסתם הנתק גרם לאשליה כה כואבת.
משום מה אחרי שניתקנו הפחד התחיל לרדוף אותי שזה פשוט נגמר.
המחשבה 'אוכלת' אותי ואני לא מפסיקה לחשוב על זה ואם היא תשלח לי הודעה כמו בכל לילה כשהיא יוצאת.
הבכי לא נגמר,
הפחד לא נותן מנוח,
דברים רצים במוחי
וכל שנשאר לי הוא לנוח..
"...מאוד מדאיג אותי הסוף,
מאוד מפחיד אותי לחשוב
על מה יהיה איתי ואיך זה נגמר,
לפעמים זה עוזר שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים,
משחקים הרבה עם כדורים,
בורחים,
לא, אל תלכי, לא..."
3/>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
