אני לא מאמינה שאני מרגישה את הסוף,
לרגע לא חשבתי שאחרי כל האושר הזה יש דבר כזה שנקרא 'סוף',
לרגע לא תיארתי לעצמי עד כמה ה'כאפה' שאני הולכת לקבל עוצמתית.
אתמול הייתה לנו את השיחה הכי כואבת בעולם.
הייתי בטוחה שאני הולכת לצאת המניאקית, הבת זוג הכי חרא עלי האדמות,
הייתי בטוחה שאני כ"כ הולכת לפגוע בה בכך שאני בסה"כ רוצה לשתף אותה שאני מתגעגעת לחופש שלי,
הייתי בטוחה שהיא תפרש את זה לפרידה,
הייתי בטוחה שהיא תגיב לזה בצורה קשה,
האמת [?!] הכל קרה.
מה שלא היה בתכנון זו ההפתעה שלה.
ההפתעה הכ"כ כואבת, הכ"כ פוגעת. .
היא אמרה שלאורך כל הקשר שלנו היא חשבה איך לסיים את זה,
שמה שבעצם מנע ממנה את סיום הקשר אלו האירועים שקרו בדרך
והיא בעצם אמרה לעצמה שזה לא רגע מתאים מהסיבה הפשוטה שאני בטח זקוקה לה.
היא סיפרה את זה בפשטות, בקלות, בזרימה ובעוצמה.
ככל שהיא המשיכה נחנקתי מדמעות,
ככל שהיא המשיכה בלעתי את הקול,
ככל שהיא המשיכה לא ידעתי באיזו צורה להגיב.
התגובה שלי לא הייתה תגובה,
זו הייתה זעקה מכאב.
אמרתי לה שאני פשוט לא מאמינה שאחרי 5 חודשים זה מה שהיא אומרת לי,
אמרתי לה שפשוט אין לי מילים,
והכי כואב?
שהיא המשיכה ואמרה דבר נוסף שחתך לי את הלב לחלקיקים כ"כ קטנים שגם אם ארצה לקום לחבר אותו לא אוכל.
היא אמרה שהיא מעדיפה לפגוע בי ולא בחברה טובה שלה,
כל הזמן היא מוותרת על הנאות איתי לטובת חברייה,
כל הזמן אני שותקת וממשיכה.. עד לכאן!
אחרי כל מה שהיא אמרה עוד היה לה את האומץ לומר שהיא אוהבת,
שאולי בעצם זה מה שעצר אותה מעבר לאירועים שעצרו בעדה מלסיים הכל.
היא אמרה שהיא באמת אוהבת ושהיא לא יכולה בלעדיי,
כל מה שהיה לי לעשות הוא לתקוף אותה ולהגיד לה דברים כ"כ עצומים שגרמו לה לשתוק ולומר בלב כמה שאני צודקת
וכמה שהיא 'סתומה' שאמרה את כל זה וגרמה לי להתרחק ממנה אלפי קילומטרים.
אמרתי דברים שאני בעצמי לא מבינה מאיפה יצאו לי אבל אני בטוחה שמהכאב.
בסופו של דבר היא שאלה מה המסקנה הסופית שלי,
כמובן שלא היה לי מה לענות אלא רק לעקוץ אותה יותר על כל מה שהיא גרמה לי להרגיש בשיחה הזו.
אמרתי לה תראי,
עכשיו [?!] אין אירוע שיפריע לך, אין סיבה שתעצור אותך,
אין שום דבר ישמנע ממך לעזוב אותי הרי אני בסדר גמור חוץ מהנושא שלנו,
אז מה את רוצה לעשות בקשר אלינו?
היא ענתה שהיא אוהבת באמת ולא רוצה לעזוב,
ואני [?!]
לא היה לי הרבה מה להגיד אז אמרתי שאני צריכה לחשוב,
שאני לא יודעת מה להגיד..
היא אמרה לי שאני לא אעשה את זה,
היא יודעת שאני חושבת לכיוון הפרידה כשאני אומרת שאני צריכה לחשוב..
אמרתי לה שזה מה שאני צריכה- לחשוב.
בסופו של דבר לא היה לה מה לעשות עם ההחלטה שלי אבל היא דאגה לומר
שהיא וויתרה על העברה שלה מכמה סיבות שאחת מהן זו אני
ודאגה לומר שהיא לא רוצה להיפרד- לא לתת לכל העולם שלא רוצה בנו ביחד את התענוג של הפרידה הזו.
באמת שלא נשאר לי מה לומר,
זה הסתיים ב -לילה מדהים שיהיה לך..-
מאז [?!]
הכל שקט, לא ברור,
נתון להחלטתי בלבד.
3/>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
