מכירים את זה שיש לכם מצברוח הכי היי שבעולם, ואז אתם מדברים עם מישהו, נניח שהוא גם קרוב אליכם, והוא פשוט מוריד לכם את כל החשק להכל במכה?

מכירים?

אוווף אני נורא רוצה לדבר איתה סתם שיחה.. להגיד היי ולשאול מה נשמע? ולקבל סתם תשובה כמו הכל סבבה, מה איתך? או.. הכל בסדר, או משהו בסגנון...

אבל איכשהו כל שיחה איתה נגמרת בזה שאני לא מצליחה להחליט מי רוצה להתאבד, היא כי רע לה? או אני בגלל הדכאון שהיא מביאה לי בשיחות האלה..?

אני חושבת שהיא חולה. אני חושבת שיש לה דכאון ואני חושבת שהיא צריכה לקבל טיפול. היא לא באמת רוצה להתאבד, סתם מאבדת חשק לחיות.. היא לא תעשה עם זה כלום... היא גם לא מאיימת לעשות...

אני חושבת שהיא חולה ואני יודעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה... עם ההורים שלה אי אפשר לדבר ואם אני אפנה לגורם אחר אני יכולה לשכוח מהקשר שלי איתה....

מכירים את זה שאתם רואים מישהו קורס לתוך עצמו ופשוט יודעים שאין שום דבר שתוכלו לעשות עם זה...

אני חושבת שזה הפוסט האחרון שלי. כן, אמרתי את זה כבר כמה פעמים, אבל בפעמים הקודמות תכננתי לעזוב כי לא היה לי מה להגיד, וכשהיה לי אז חזרתי...

הפעם זה פשוט כי אני כבר מרגישה שאני מדברת לעצמי.. אנשים נכנסים, אני לא יודעת מי מהם קורא בכלל ומי לא אבל העובדה היא שאף אחד מהם לא מגיב... אני לא חושבת שיש טעם להמשיך לכתוב אם אני מדברת לעצמי...

היו שלום....