הסיפור. שלנו.

כן,התרגשתי.

זה היה היום הראשון שלי בתיכון.

בפנימייה היוקרתית הזו,שאין לי מושג איך הגעתי אלייה.

טוב את האמת,אני תלמידה טובה.מאוד טובה.

תמיד הייתי כזו.זה בא לי בקלות ו...אף פעם זה לא היה ביג דיל.

המקום הזה,שאמור להיות הבית שלי לארבע השנים הקרובות נראה כל כך זוהר.

כל המפורסמים שראיתי רק בעיתונים נפרדים מהילדים שלהם.

ואני...אני לבד.

נכנסתי לחדר,השותפה שלי עדיין לא הייתה.

היה שקט ונעים.

ארגנתי את הדברים שלי.

סידרתי את השולחן,עם כל החפצים המועטים שהיו לי,

ויצאתי להסתובב.

המון בלונדיניות לבושות בבגדי מעצבים הסתובבו.

נראה שכולן הכירו עוד לפני אותו יום.

תהיתי אולי היו ביחד באותה חטיבה.

או שמא היו שותות תה בארבע ביחד עם כל שאר בני האליטה.

או בכלל רקדו ביחד בלט בסטודיו היוקרתי בצפון העיר.

כשחזרתי לחדר,השותפה שלי כבר הייתה.

מישל.

בלונדינית טיפוסית.קצת רדודה.

לבושה בבגדי מעצבים.

כל השטח שהוקצה לה מראש,היה מעוטר בגווני ורוד,בבובות פרווה ועוד...

היינו נחמדות זו לזו.מתוך נימוס אני משערת.

הסתובבנו ביחד ברחבי בית הספר.

מישל דאגה לעדכן אותי בכל פרט שלא ידעתי על ה"הוס אנד הוס" שלומדים בבית הספר.

יותר מהכל,תפס אותי הבן של שר הביטחון.

הוא היה גבוה,שרירי.מסתבר שהוא קפטן נבחרת הכדורסל של בית הספר.

כשעברתי לידו שמעתי אותו מדבר על מסיבה במועדון לרגל פתיחת הלימודים.ב"קולני".

שכנעתי את מישל שנלך.מישל אהבה את הרעיון,וזכיתי בנקודות בונוס אצלה בשל הנועזות.

בערב,התארגנו,והלכנו ל"קולני".המועדון היה נוצץ ומעורר השתאות.

עמדנו בתור,וגם הספקתי לראות את בר.

בר היה עם החברים שלו.כולם היו יפים וחטובים.

ורק אחד,עדי,לא היה קשור אל החבורה.

עדי היה נער שמן,גדול ממדים.

עדי מסתבר,היה בן למשפחה עשירה מאוד,שמייבאת מכוניות מפוארות לארץ.

אני ומישל נהנינו מכל רגע.

מישל סיפרה לי על התכוניות שלה לצאת עם עדי,

רק כדי להכיר את אחיו הגדול דורון,שהיה ההיפך מעדי.

גם את דורון ראינו במסיבה.

דורון היה גדול מאיתנו בשלוש שנים.

דורון סיים את בית הספר,ועמד להתגייס לצבא.

הוא היה נער גבוה,קודמו של בר בתפקיד הקפטן.

הוא היה יפה.רגיל,אף סולד,בלונדיני,שזוף.

מישל התקרבה אליו,ואני נשארתי לבדי על הבר.

בר נגש להזמין כוס משקה.

לאט לאט הוא התקרב,והציג עצמו.

"הי,קוראים לי בר.שמתי לב שאת חדשה,ואני אשמח להכיר."

בלי לחשוב הרבה אמרתי "מיקה."

"נעים מאוד מיקה.היה נחמד אם הייתי יכול להישאר לדבר איתך,אבל אני חייב ללכת.נתראה"

השיחה עם בר הותירה אותי ללא מילים.

למה שילד השמנת הזה,יתעניין במישהי כמוני.

אני הרי,לא לובשת את כל בגדי המעצבים האלו,

וגם לא שרה,רוקדת,או משחקת בזמני החופשי.

אני רק אני.מיקה.ואני שונה.

"בליבה, עמוק בפנים, היא ידעה. זוהי ההתחלה של הסוף"