הסיפור. שלנו.

ללא התראה,בלי להכין נוגדנים פנימיים - בא השכול.

אתה נועץ ציפורניים - משנה אורחות חיים - מוחק חדוות חיים.

אתה מנסה לקלוט - אינך תופס.

אתה יודע - שהכל - השתנה מעכשיו.

ששוב, מאותה שנייה מרה, הדברים לא ידמו למה שהיה קודם.

ונקרע חלק גדול, וריק, שלעולם, לעולם לא יתמלא.