אחרי 4 שנים של סבל. אפילו יותר.

נפטרתי מהבלטה שלי. מהנשק ההשמדה המוני. נפטרתי מהפלפון שלי D:

ועכשיו יש לי G3 [דור שלישי >___>"] D:

אעה, אני כמובן לרוץ ולצלם כל פינה אפשרית בבצפר, בבית ובכלל בנתניה.

אבל החלטתי שאני אעלה לפה רק חלק מהתמונות.

תהנו? ^________^

הלוא היא מריאנה ילדת יומולדת טרייה. מזל טוב שוב ^_^

ופה, זו אלוקה ^_^

מיד אחריה אני עם אותה הפוזה, רק יותר חמודה P:

כאן זה רון. שמנסה להראות או חכם או מופתע ^_^

הלוא היא אני שוב, החמודה ^_^

בהפסקה לי ולאלונה נורא שיעמם. לכן החלטו לעשות בוק. זה חלק מהתמונות ^_^

וגם פה..

כאן זוהי אלונה. היא יצאה דווקא דיי משעשע..

ופה זו אני, עם הואנבי פאפי פייס XD

[ואנבי >____>"]

[:

הימים האחרונים הם חמימים.

מרוח לי חיוך על הפנים, ואני מופתעת מזה שהוא נימצא שם כבר כמה ימים ופשוט לא יורד.

אני שומעת עכשיו את האלבום של פינק שסוף סוף הוריד לי.

שוב משדרים את העונה השנייה של נמלטים, צריך להוריד את הפרק השמיני.

בעולם יש אנשים אטומים ואני כל פעם  אני נדהמת מחדש. אני מדבר על רכז השכבה המזויין שלי שרצה להשהות אותי היום, על חלק מהאנשים שאני מכירה, שכשאני נמצאת איתם בכאסח זה פשוט חבל על הזמן. נגד אטימות אין נשק.

יש לנו חלון חדש בדירה, כך שאת שני החורים שהיו קיימים בביתי החדש סוף סוף סגרנו, עכשיו אני יכולה להתהלך ערומה בבית שוב בחופשיות, והחורף יהיה קצת יותר פחות קר כשאין חור שממנו נושבת הרוח. אבל החלון נראה מוזר.

השנה, לא כמו שנה שעברה המבחן הראשון במטימתקה עבר בהצלחה, והצלחתי לקבל ציון עובר השנה לעומת שנה שעברה.

90 זה ציון יפה.

גם באנגלית הצלחתי לקבל עובר, אחרי כל השנה שבקושי הגעתי למספיק.

יש לי כרגע פראנצ' שחור על הציפורנים, והן ארוכות מתמיד. ברגע ששוב יהיה לי זמן אני אשים שחור מלא. מזמן לא שמתי שחור מלא על הציפורן.

יש לי 2 צמידי מחוטים צבעוניים על היד, ואת החדש אני אוהבת יותר.

המדפסת שלי חזרה לתפקד שוב בצורה נורמלית, ועכשיו אני יכולה להדפיס בחופשיות מבלי שהיא תתעקש להדפיס לי את הדף שהיא כל פעם מדפיסה כשאני פותחת אותה להדפיס משו אחר.

יבוא יום קדוש ויהיה לי זמן לנסוע להחליף סוף סוף את הבלטה הזו שיש לי כבר 4 שנים.

והחדר החדש, יהיה בקרוב. מיטה, סיפריה וארון.

לוח השנה שהכנתי לפני כמה שבועות ממש עמוס.

אמור להיות לי שבוע הבא מבחן בחינוך תעבורתי, אבל זה משעשע שאת מלוא הנקודות אני בטח אקבל על מילוי השם, ולא על החומר ה"רב" שלמדנו בכל ה3 שיעורים המסכנים שהיו לנו מתחילת השנה.

היום אני בת 16 ו3 חודשים.

יפה לי.

זה כל המחשבות שעברו לי במשך 10 דקות האחרונות.

אני גאה להיות אישה.

 Nelly Furtado Ft Timbaland - Promiscuous Girl.mp3

כנראה שלא הרבה הבינו את משמעות הפוסט הקודם.

כי דווקא כשהייתי צריכה לתגובות חמות, סכום התגובות היה אפסי.

הסתיו בא. ואני מרשה לעצמי לחזור על זה מספר פעמים בכל פוסט ולציין זאת. אך הפעם, באשר לשאר הפעמים, זה רישמי.

הסתיו פה.

בבוקר יצאתי מהבית, וטיפות גשם רכות פגשו אותי.

בלילות אני סוגרת את החלונות, בגלל הרוח החזקה של הקומה הגבוה, ומתכסה בפוף ונרדמת עם חיוך.

אבל איכשו. עם הסתיו בא העצב.

ולקראת הימים החמים, שאריות הקיץ, החמימות חוזרות, והחיוכים והחיבוקים שבים.

בבקרים אני נאלצת לקום מהמיטה החמה, אל האוויר הקר. ולחשוב כמה שאני שונאת את הסתיו, או את החורף.

אבל אז, כשאני עומדת ומבטיה על השלוליות, עם אוזניות ומחכה למונית, אני מחייכת לעצמי, וחשה את רגשות הנוסטלגיה משנה שעברה.

הדמעות הקרות התיבשו על הלחי החמה, ומחכות לגל של חום לחזור.

זה יהיה סתיו קר. במיוחד החורף. איכשו אני מרגישה ככה.

צריך להוציא את ארגז הבגדים החמים מערמת הארגזים שעומדת לי בחדר. למצוא את סודר עם סמל הבצפר, ולקוות למיטריה חדשה השנה.