חוזרת, כרגיל אחרי המון זמן שלא הייתי כאן, כמה שהבלוג הזה אינטימי, אני חושבת על המחשבה שבעלי (אם..בעתיד) יצפה בבלוג הזה אפילו תיאורטית אני מייד חושבת כמה אני אאדים, מספר דפיקות הלב שלי יהיה במגמת עלייה ואני בטח אחפש משהו או מישהו להסתתר מאחוריו, אבל הכי חשוב שעצם המחשבה הזאת שאחשוף בפניו את הבלוג הזה תביא לכך שיכיר אותי באמת, לא 100 אחוז אני, בעיקר את העבר "האפל" שלי, במרכאות כי יש אנשים בעולם הזה שעברו הרבה יותר בחיים שלהם ומה שאני עברתי זה רק קמצוץ של פינוק לידם, נכון המשפט "הכל יחסי"
אז סיימנו עם צה"ל אני בשנות ה-20 לחיי, לא הרבה השתנה, בעיקר האופי לא השתנה, הפסימיות הייתה במגירה, הרבה אבק, אבל היא תמיד מונחת שם.
אני מודה, עוברת בי חלחלה כשאני קוראת פוסטים ישנים שלי, מסרבת לעיתים שזו הייתי אני, אפילו כאן קשה לכתוב שזו אני, חייבת להוסיף את המילה הייתי.
סביבי אני שומעת את האחות ואת החברה הכי טובה
" איזה מדהים הוא, הוא עשה לי ארוחת בוקר, הוא קנה לי דובי, פרחים, אה וגם הוא קנה לי מלא בונבוניירות, שוקולדים איזה מתוק הוא אין דברים כאלה..
הוא כתב לי מכתב.." ואז אני קוראת את המכתב והרומנטיקה שם נוזלת עוד מעט על הרצפה, האהבה שלהן פורחת ואני מפרגנת ומחייכת ומפרגנת ומחייכת ומחייכת ואחר כך לבד כשאף אחד לא רואה נזכרת ומקנאה, זה צובט בלב זה מכעיס זה..
ממרמר אותי.
ובדיוק שאני כותבת את המילים האלה אני רואה ששמו בטלויזיה את שיר ההמתנה שלי, מקריות?
אני לא מבינה את זה, כשאתה מקבל 100 במבחן אתה הולך ומשוויץ לחבר הכי טוב שלך או לאחיך שפחות טוב ממך בלימודים שקיבלת 100? הוא פאקינג לא עבר את המבחן ותשוויץ שקיבלת 100?
אני לא מצליחה להחזיק קשר נורמלי, אחותי לא יודעת שיש לי מישהו חברה שלי כן, אבל מה חברה שלי עושה? מספרת לי כמה הוא רומנטי, תסנני קצת את יודעת שחבר שלי לא רומנטי אין לו זיק של רומנטיקה וכל הצרות שקיימות, קיימות אצלו ואני סוחבת הכל על הגב.
די כבר עם החוסר טאקט הזה,אמא וכולם אומרים את יפה, את חכמה את הרבה דברים, הרבה גברים רוצים איתך קשר, אבל לא אני תקועה עם ה
אין לי מילים לתאר, מה יש לי? למה..מה עובר עליי..מה..?!
אפ אנד דאון אפ אנד דאון..מתי אני אצליח לחתוך איתו לגמרי מתי?
אני יודעת שהוא לא מתאים לי, לא ברמה של יש פה פאק שם פאק, יש יותר מדיי פאקים, תדמיינו את הפרטנר הכי גרוע שיכול להיות לכם, ככה הבחירה הגרועה שלי, אנשים בודדים יודעים על הקשר שלי איתו אבל כשאני מגדירה את עצמי אני אומרת בררנית, כן אני בררנית הוא פשוט היה שם לפני כולם והמשהו הראשוני הזה..אני לא מסוגלת להרפות ממנו, אין לי אהבה כלפיו אם הייתי יכולה לסכם את זה במילה אחת הייתה אומרת "הרגל".
גם אין לי מוטיבציה להכיר מישהו חוץ ממנו, אני פרדוקס.
אני רוצה אותו גברי, אינטיליגנט, נראה טוב, מצחיק-שיהיה לו חוש הומור, שיהיה רומנטי, איכפתי, עדין במידה, ערכי, לא חומרי מדי, בן אדם קשוב, בן אדם שלא קיים קשר עם יותר מדי נשים, אחד כזה שהיו לו כמה קשרים מאוד רציניים, בן אדם שמחפש את האחת את זאת שתהיה האמא לילדים שלו, שיהיה עם כבוד, לסובבים אותו, במיוחד לאמא שלו, שיהיה טוב לב, כזה שעוצר לאסוף טרמפ למישהו לא כדי לעשות עליה רושם אלא כי יודע מה ההרגשה לחכות בטרמפ ושלא עוצרים לך,בן אדם לא נרקיסיסט שאוהב את עצמו אבל לא כל היום "אני ואני ואני..", בן אדם יהודי שאוכל אוכל כשר, שאוהב ילדים לא מתוך משחק שבאמת נהנה בחברתם, בן אדם רומנטי, כזה שיקרא מה העיניים אומרות מבלי שאגיד מילה, בן אדם שאוהב חיות, לא אוהב,* שמת על חיות, שלא יכול לשרוד יום בלי הכלב שלו, בן אדם שיאהב אותי את מה שיש בתוכי, שירצה להכיר אותי שילמד אותי, שלא יאהב אותי בגלל יופי חיצוני אלא שיופי חיצוני יהיה רק בונוס בשבילו, שידע לפרגן, שיעמוד על שלו אם צריך, שלא יהיה שפוט שלי, בן אדם יצירתי, בן אדם שיעשה לבד, גם מבלי שיגידו או יבקשו ממנו, בן אדם שאוהב ים, אמנות וספרים, שאין לו מלא חברים שיש לו חבר שניים טובים
והכל כל הבקשות שלי -יחזרו אליו בבומרנג, ברגע שיתן מעצמו אני אתן מעצמי וכך תיווצר לה מערכת זוגית של מסירות, הדדיות, אהבה ונאמנות.
אז כן, כנראה שאני מבקשת יותר מדי זה הגבר שלו אני רוצה להיות ראויה,
אני יודעת בדיוק מי הוא אבל לא יודעת בכלל..כי התבנית שם הוא לא..
אני אחכה,
סקרנית לדעת אם יבוא יום ואני אתפשר או שאני פשוט אגזור על עצמי להיות לבד כל החיים..
קיים המושלם הזה שתיארתי?
לילה קסום .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
