אז מה, זה אשכרה הראשון בספטמבר הראשון שאני מעבירה בבית.
הרגשה קצת מוזרה האמת. תחושות של געגועים וזכרונות מהעבר צפים מכל עבר.
סוף סוף העובדה שסיימתי בית ספר מתחילה להתעכל קצת.
האמת? בכיף הייתי חוזרת לעוד שנה.
אחרי כל השנים שחיכיתי ליום הזה, בו כולם ילכו לבית ספר חוץ ממני,
פתאום אני רוצה בחזרה. אבל כנראה שזה אצל כולם ככה.
סיום בית ספר משמעותו התחלה חדשה של the real life, וזה קצת מפחיד.
למרות שאצלי הכל מתוכנן ואני יודעת מה אני רוצה לעשות ומתי, בכל זאת.
כל הפחדים והדאגות האלה של אנשים בוגרים שלא נאצלתי להתמודד איתן עד כה.
תוכניות לעתיד, גיוס, לימודים.
יהיה טוב.
ולנושא אחר, גמר כוכב נולד. תת רמה.
זה היה אמור להיות הגמר בו הייחוד מנצח, המשהו הזה שלא רואים כל יום.
המקוריות, הייחודיות, הגיוון, הקול והפנים הבלתי נשכחות- מיי. פשוט אכזבה.
הביצועים הבלתי צפויים, והקול הצרוד שהעלה אותה שלב אחר שלב,
הם בעצם אלה שהשאירו אותה במקום השלישי.
למה? נראה לי בארץ לאנשים עדיין קשה לקבל את השונה ולראות את הייחוד שבו.
מעדיפים ללכת על הsafe side ובחור במשהו שכולם כבר מכירים ושמעו.
זה טמון באופי של האנשים, כל המאמץ הזה להיות כמו כולם במקום להדגיש את השונות והייחוד.
בכל מקרה, למיי מצפה עוד קריירה גדולה, ואין ספק שתהייה להצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
