לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Logic Sense of Self-Destruction



Avatarכינוי: 

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2009

3 שנים למותה.


כאילו זה קרה אתמול. אותו לילה שנפל לי האסימון וקלטתי פתאום שהיא גוססת ואין יותר מה לעשות.

עברו לי בראש כל אותם הרגעים איתה, שזכרתי מהילדות, והיה קשה לעצור את הדמעות.

כעסתי. שגיליתי שנתיים אחרי שכולם כבר ידעו, גם אלה שלא היו ממש קשורים. וגם זה היה במקרה.

שלושה חודשים מאותו הלילה, היא כבר לא הייתה.

 

היא הייתה אישתו השנייה של סבא. את הראשונה גם לא הכרתי, ככה שבשבילי היא הייתה סבתא.

במשפחה לא ממש אהבו אותה. והאמת, אני עד עכשיו לא מבינה למה.

היה לה מין מבט טהור כזה בעיניים שלא ראיתי אצל אף אחד אחר.

היא הייתה היחידה במשפחה שידעה מה להגיד ומתי. איך לרסן כשצריך. ידעה לתת ביקורת בונה.

הערצתי אותה בילדותי. אין ספק שאם אגיע לגילה ארצה להיראות כמוה.

ידיה וציפורניה המטופחות, ושיערה. ההליכה הרגועה, הדיבור הנעים.

אלה רק חלק מהדברים שעיצבו את דמותה בחיי.

אי אפשר להגיד שהייתי קרובה אליה, אבל השתדלתי. 

 

בשנתה האחרונה לא נותר כלום מאותה דמות.

את ידיה החליפו ידיים נפוחות ורועדות, של אישה מבוגרת ממנה בהרבה, ואצבעות שבקושי תפקדו.

על ראשה פאה שכמעט תמיד נראה עקומה ומרושלת. ועיניה הרכות כבר מזמן לא ראו.

היא נעזרה בהליכון, ולאחר מכן בעגלת נכים.

אני אף פעם לא אשכח אותה בביקור הלפני האחרון. בתיאור הנ"ל, בעגלת הנכים, מתכננת בקול סמכותי את מה שתעשה כשתשתחרר מבית החולים. שאילו הייתי רק שומעת את מה שאמרה בלי לראות, הייתי בטוחה  שתוך יומיים היא בבית.

הייתי רוצה יותר לזכור את הרגעים הטובים, לפני שחלתה.

אבל ככל שאני מתאמצת אני לא מצליחה להיזכר. רק בתמונות חולפות של דמותה וקולה.

 

אתמול נסעתי לבית העלמין. הגעתי לבד. זכרתי בערך את המיקום אבל לא הצלחתי למצוא.

התקשרתי לקרובי משפחה, אבל אף אחד לא ידע לתת לי את המיקום המדוייק.

ככה הסתובבתי שם כמעט חצי שעה. מכל צעד שהתקדמתי התביישתי בעצמי יותר ויותר.

הייתי שם רק שלוש פעמים לפני כן. פעם בלוויה, במליאת שנה ושנתיים.

ותוך כדי שאני מתקדמת, מצאתי את עצמי ניצבת בפני המצבה.

הסתכלתי עליה. על התמונה החרוטה, שכנראה לקוחה משנות ה40 שלה.

הסתכלתי בעיניה מלאות החזון.

התמונה הזאת היא כנראה הזיכרון היחיד שישאר לי ממנה מלפני המחלה בטווח הארוך..

אחרי ארבעים דקות הגיעו שאר בני המשפחה, וההצגה החלה.

 

31.12.1941 - 22.08.2006

שתנוח על משכבה בשלום.

 

 

 

*התחלתי את הפוסט בכותרת "שנתיים למותה" ורק אחר כך הבנתי שעברו בעצם 3 שנים.

נכתב על ידי , 22/8/2009 14:00  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בסופו.


דודו טופז.

וואו כל כך הרבה אסוציאציות עולות משם אחד. היא היה איש גדול, אין ספק.

וזה למרות פרשיות החודשים האחרונים. האדם היה חולה. חולה פרסום ותהילה, וכשראה את מפעל חייו מתמוטט לנגד עיניו, איבד את שפיותו. שכן, לתקשורת היה קשר ישיר למותו.

בימים כאלה נגלת לפנינו האדישות והכיעור הזה שטמון בנו, כבני אדם.

ככה משגיחים על אסיר שמור בכלא? שאיים לא פעם שישים קץ לחייו.

והתקשורת, שחגגה על הפרשה במקום להרפות קצת ולהתרכז באדם שנמצא מאחוריה.

 

כאב רב מלווה במותו.

אני אישית הייתי קוראת קבועה בבלוג שלו בתפוז, והרבה פעמים הייתי מוצאת את עצמי מרותקת לכתוב.

הרי מדובר באדם עם ניסיון חיים עשיר שלכולנו יש מה ללמוד ממנו.

היה לו מין רצון טהור שכזה, לשנות. להפוך את העולם למקום טוב יותר.

 

קובץ:Dudu Topaz.jpg

 

דודו טופז.

20.09.1946 - 20.08.2009

שינוח על משכבו בשלום.

נכתב על ידי , 20/8/2009 16:43  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של TaNiU$hA ב-22/8/2009 20:35
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Talu$h- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Talu$h- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)