לא הייתי פה מלא זמן....מידי פעם עברתי בבלוגים שלכן אבל פשוט הייתי בדכאון מתמשך בזמן האחרון...הוא, נגמרו הלימודים אני עדיין שמנה...לא יודעת אולי הייתי קצת אבודה..ועדיין.

אבל אתמול קרה לי משו טוב.

נפגשתי איתו ועם חברים שלו וחברות שלי, כמו בימים ההם.

כזה טוב, כזה אמיתי...העיניים שלו..אמרו לי שהוא עדיין מרגיש, או לפחות קצת.

חברה שלי גם ראתה את זה...הוא לא אדיש אליי בכלל..

היה כל כך כיף, מצחיק...הרבה זמן לא השתחררתי ככה (אלכוהול זה פאקינג גאוני.)

הוא הזמין אותי למסיבת יומולדת שלו (אז אולי אני כן אוכל להגיד לו מזל טוב עם חיבוק בסופו של דבר)

אני לא מצפה לכלום, אולי קצת

אני פשוט מתגעגעת..

אתמול כשהסתכלנו אחד על השני זה היה בידיוק כמו אז.

אני יודעת שאנשים משתנים וזה אף פעם לא אותו דבר

אבל אני מקווה איפשהו ששנינו התבגרנו ושזה עדיין לא אבוד להציל את זה.

אחרי הכל...השרמוטות שלו זה סתם בלי רגש ואולי כן ימאס לו מזה מתישהו..

אני אגיב לכל התגובות שלכן..תודה מתוקות...

מקווה שהימים ימשיכו להיות טובים ואפילו יותר

ואמן שכולנו נהנה היום ושלי יהיה מה לספר לכן[: 

33>

עריכה:

היינו ביחד.

אל אלוהים.