
|
| 6/2010
דרך חדשה
האוייב הכי גדול שלי לאחרונה הוא יום ראשון. לא בגלל מה שבא בעקבותיו, אלא בגלל מה שלא נעשה לפניו. הכל נדחה לכדי אותו יום מלוכלך שגם ככה עמוס ברגש השביזות- ואולי הסיבה שאני לא לומד מוותיקים ממני זה בגלל שהם טעו את אותה הטעות, והם נמצאים בדיוק במקום הנכון. הנה פרדוקס- הטעות הזו כנראה נכונה.
אני לא בן אדם של כח. מעולם לא הייתי. תמיד העדפתי להשכין דרכי שלום ופשרה, גם אם לא השגתי בדיוק מה שרציתי. ואת, למלמית שכמוך, בטח תמיד מצאת דרך מסתור בהתקדמות שלך קצת כמו עכבר קטן ומאויים שצריך לצאת מידי פעם מהמחבוא שלו כדי לאכול או לראות עולם. וזו בדיוק הסיבה, שלאחר שריתקתי את שתי ידייך, הסתכלתי לך ישירות בהשתקפותי שלי באישונייך, והבהרתי לך שהפעם אני רציני, ובאמת לא צוחק, ואחרי ששמעתי את ה"אמאלה" הכי חלש ואמיתי ששמעתי בחיי, קצת נרתעתי מעצמי והרגשתי צורך להתחבב עלייך מחדש.
| |
| כינוי:
מה אני, ג'וק? בן: 34 MSN:
|