את הדאגה שלך, האכפתיות, הנסיון לעזור.

הם בזבוז של המחשבות שלי, ממלאים חלל שהיה יכול להתמלא במשהו הרבה יותר מועיל.

מתי אני אתפוס את עצמי בידיים כבר? אני נהייתי בנאדם מבוגר, עם דירה וחשבונות לשלם.

חזרתי להיות בקשר עם הידיד\אקס או משהו. האמת שזה כיף, והוא שונה לטובה.

יותר פתוח. יותר שמח. או שאולי זה רק נראה ככה.

עדיין רגיש ברמות שלפעמים גורמות לי לתהות אם הוא חצי אישה.... 

אבל זה נחמד ועושה לי חמים בלב. אולי התגעגעתי, כנראה.

לפני כמה ימים התעדכנו אחד על השניה והתחלתי לחפור וזה היה ממש כמו פעם,

עד שלרגע הבנתי שאולי זה בכלל לא מעניין אותו ואני סתם חופרת.

אבל הוא רק אמר "בטח יא קופה מה יש לך? ברור שכן. ברור שמעניין אותי."

וזה קצת החזיר אותי אחורה, כשהיינו יושבים ואני הייתי מדברת והוא היה רק מסתכל עליי בעיניים גדולות ושחורות ונוצצות ומהנהן, "מגיע לך הכל, יפה שלי", כאילו כל דבר שאני מוציאה מהפה שלי זה דבר האלוהים.

אז אולי זה רעיון לא ממש טוב, החידוש קשר הזה.

בקיצור, אני לא יודעת, ללכת למלצר נשמע כמו רעיון טוב, אבל אף פעם לא עשיתי את זה.

מצד שני אני ממש צריכה כסף דחוף ועכשיו.

מצד שלישי אולי בכלל לא מפטרים אותי מהעבודה הקודמת. אבל באמת בא לי להשאר שם?

אני לא יודעת, העולם מבלבל מדי.

אחליט מחר. 

ועכשיו אני מרגישה רע.

אני לא מבינה למה זה תמיד נראה כמו רעיון טוב, להשתכר.

רע לא מבחינה פיזית. רע בלב, נשאבו ממני כל האנרגיות.

הבחור שיצאתי איתו עד לפני שבוע נפרד ממני כי אמרתי לו שאם הוא רוצה לשכב עם בנות אחרות הוא יכול,

ומשם זה ממש התפתח לריב ענקי.

מה נסגר? זה לא בערך מה שכל אחד רוצה לשמוע?

אני בסך הכל לא רוצה שמי שיהיה איתי ירגיש שהוא מוגבל מבחינה כלשהי.

כל עוד הוא אוהב אותי, הכל אמור להיות טוב, לא?

זה לא שאמרתי לו שאני הולכת להשתרלל ברחובות תל אביב מהיום והלאה.

בקיצור המצב רוח שלי די מדורדר. לא יודעת לאן לתקוע את עצמי.

אני מקווה שיעבור לי מחר ואני אשוב להיות שמחה ומצחיקה.

עוד חשבון לשלם. עוד כסף שאין. והמנהל מהעבודה הקודמת לא הולך לשלם לי את המשכורת של ספטמבר.

לא שיש שם הרבה. פחות מאלף שקל. אבל זה היה יכול לעזור.

באלוהים באלוהים באלוהייייםם שאין לי כח לזה עכשיו להתעסק עם זה.