עכשיו זה הזמן שלי

ביום ה' אחה"צ העמסנו על המכונית שקי שינה, אהלים, מזרוני שטח. העמסנו גם צידנית מלאה בכל טוב - בשר, עופות (אני צמחונית לייט, ורק שבוע...) ירקות שורש ומגוון תבלינים. הנחנו בבגז' בזהירות את הסיר הענק השחור של בכורי, שהבטיח להכין פוייקה כיד המלך. לאחר שהוא והצעיר שבבני הסבירו לי את נפלאות תבשיל הקדירה הזה, אותו הכינו וחוו בהזדמנויות קודמות, התרציתי, והלכתי עוד בבוקר לסופר וקניתי בשר שמן, עופות מנוקים וכל מה שטענו שמוכרחים, אבל מוכרחים שנשים בקדירה, שממנה יצאו מתחת ידיהם מטעמים שעוד לא טעמנו כמותם.

היתה לנו תקשורת סלולארית נרחבת עם ילדינו, ועם משפחתה המורחבת של אחותי (שלושה דורות כבר, זה לא צחוק) ויצאנו ליער כרמילה, שם מבעוד מועד סיירו אחותי ובעלה לוודא שהמקום ראוי לקהל שכזה...

יצאנו בשמחה לדרך, והגענו ליעד בשעה שש. היינו שתי מכוניות חלוץ, ויצאנו מיד לביצוע המשימה של בניית מחנה האהלים ללילה, והצבת הפוייקה על האש. התבשיל אמור להתבשל כשלוש שעות (!) ורצינו לאכול עוד היום.

באווירת צוות נהדרת הוקמו מיד האוהלים, איגלו-ים מוכספים בחורשת האורנים הזקופים והירוקים. שני הגברים הצעירים שהיו בכח החלוץ התחילו לקושש עצים ולהתאימם לגודל המדורה. גיסי הוסיף ארגז גדול מלא בולי עץ כבדים שיוסיפו גם אותם לאש בהמשך. הם אספו חציר, והדליקו את האש.

בינתיים התחילו להגיע עוד ועוד מכוניות, כשמתוכן נשפכו החוצה אנשים אהובים ומחייכים. כולם התרגעו, קמטיהם התיישרו מיד כאשר יצאו מהמכונית לחורשה. מיד כאשר ראו את העצים. את האש המפצפצת במדורה. את השקיעה שהתחילה להאדים במערב. איזה כיף של שבט שלם שהתכנס. לא התאפקנו, ומדי כמה שעות טלפנו  לאמא, (בת 88) שהחליטה שלישון באוהל זה כבר באמת "טו מאצ'", אבל שמחה מאוד להיות שותפה וחלק מהחוויות בזמן אמת.

התחלנו בסלטים, והמשכנו בנקניקיות, בשיפודים ששיפדתי עוד בבית, ואז הגיע זמנו של תבשיל הערב שבני טרחו עליו עד אותה עת. מממממ, זה היה נפלא. ואף שאכלתי כזית (צמחונית או לא) נהניתי מכל ביס וביס.

החשיכה ירדה עלינו, והירח זרח (אוטוטו ט"ו באב - אנחנו חגגנו אותו כמה ימים מוקדם יותר) וישבנו וצחקנו ופטפטנו ונהנינו מהחברה, ומהנכדים המדהימים של אחותי.

היה כיף. לאט לאט פרשנו איש איש לאוהלו. ניסינו לישון , הסתובבנו על המזרונים, נזכרנו בכל עצם מרמ"ח אברינו ובכל גיד משס"ה גידנו, וחיכינו שתעלה השמש....

ארוחת הבוקר היתה נפלאה, הקפה המהביל, הלחמניות, הביצים הקשות, הירקות, הגבינות. אין כמו לילה ללא שינה, אוויר צח של הרי יהודה וחברה טובה כדי לפתוח את התיאבון.

היה נפלא. אין כמו לצאת לטבע, ויחד עם המשפחה. נעשה זאת שוב בקרוב. כדאי גם לכם.