עכשיו זה הזמן שלי

הקישור הראשון שהיה לי לכותרת "קיץ לוהט" היתה לצבע האדום.

הצבע האדום בשבילי מסמן תעוזה, בולטות, אסרטיביות. הטלפון הנייד שלי - אדום... גם המכונית שלי - אדומה...ואפילו המעיל האחד והיחיד שיש לי (כאן בהרצליה תמיד חם, גם בחורף) שמדבר על עונה אחרת, זמן אחר, ומזג אוויר לא לוהט, גם המעיל הוא - אדום.

אז כנראה שיש בי גם חשק למה שהצבע הזה מסמן בשבילי, ולא רק לנירוונה שאני מדברת עליה בימים האחרונים.

אבל אדום לוהט וקיץ מתחברים לי בפירות המדהימים של הקיץ.

אין כמו פירות הקיץ האדומים, הלוהטים, העסיסים כדי לנחם אותי מהחם שבחוץ. האבטיח הקר, הענבים האדומים המרווים את הצמא, הנוטפים על הסנטר, והמופלאים שבכל הפירות - הסברס (הכתום, לא האדום ממש) והתאנה. אוי, זה טעם גן עדן אמיתי.

והפעם אספר לכם על מסע אחר, שעשינו אני ובעלי לבקר את בתי כשהייתה בשנה שעברה עוד בצבא, בדרום. על אם הדרך, בחום הנורא של הקיץ בדרום (כן, גם בשנה שעברה היה קיץ לוהט) צמחו ועמדו להם צמחי צבר. בדרך לבסיס , בכיוון הלוך, כבר מילא הרוק את פי. הסברס והתאנה הם שני הפירות שאני הכי מתה עליהם...ובדרך חזרה...

טוב, בדרך חזרה, ביקשתי מבעלי שיעצור בצד הכביש. הצטיידתי בקופסת סוכריות ממתכת, עגולה, ריקה, ויצאתי לקטוף לתלוש סברסים בין מלתיעותיה של הקופסא.

חום כבד. שמש מסנוורת. כביש שחור מתפתל ומהביל. ואני עומדת שם, וצ'אק! צ'אק! תופסת עם הקופסא את הפירות הנפלאים, ומחכה לרגע בו כבר יכנס העסיס המופלא שלהם לפי....בכל צ'אק וצ'אק כזה, התעופף ענן שלם של קוצים מהשיח...על החולצה, על המכנסיים, בתלתלים שלי, על הידיים...

חזרתי למכונית. עם שקית מלאה סברסים קוצניים, ואני - קיפודה דוקרת. הגענו הביתה מותשים וצוחקים, דקורים ודוקרים, ניסינו לפלות קוצים ולקלף פירות...אבל הקוצים בידים חדרו לפירות ומשם ללשון ומשם לגרון....

מאז החלטתי החלטה גורלית. קיץ או לא קיץ, אני סברס קונה קלופים ונקיים. עד היום לחיי לוהטות מהבושה שחשתי בקיץ הלוהט, הבושה של הכישלון בקטיף, הכישלון בקילוף...