יש חלומות שכדאי לשכוח, וטוב שאנחנו שוכחים.
היה לי בילדותי חלום - סיוט, שחזר לילה לילה. אישה אחת שגרה אצלנו בשכונה, זקנה, מסכנה, הפכה לגבר מבעית עם פנים מאיימות ושיער שיבה נחשי, שהגיע להפחידני מדי לילה. ביום - הייתי פוגשת אותה ברחוב. בלילה - במיטה. אני מאוד מקווה שלא תחזור/יחזור לבעתני אחרי שהעליתי אותו/אותה באוב כאן, לצורך הבלוג....
יש חלומות, שכל כך רוצים לזכור. אני נאחזת בהם בעודי ישנה, משביעה את עצמי בהשבעות ולחשים שונים, שרק לא אשכח, שרק לא ארפה. ומתעוררת. ושוכחת. ונעצבת אל לבי.
ויש חלומות ביום. חלומות בהקיץ. אני יושבת לי ומתבוננת בגינה שלי. המחשבה מרחפת לה. צפה לאי שם. פתאום אני נרעדת, מעירה את עצמי ומגלה שאני מחייכת. היה לי טוב בחלום הזה. חבל שנפסק.
____________________________________________________________________________
ויש חלומות שאני מחליטה, שהגיע הזמן להגשים. כמאמנת אישית, שלמדה אימון אישי, שעברה סדנאות, שמעבירה סדנאות, שמאמנת אחרים - אני יודעת כמה זה מעצים לרצות להגשים חלום. לראות תמונה רצויה, חזון, ולרצות להגיע אליו.
אני יודעת אלו תעצומות נפש זה דורש מאיתנו, ממני. כל פעם מחדש.
כמה חשוב לי להעזר באחרים, לקבל היזון חוזר, לקבל משוב, לקבל תמיכה.
אני אוהבת לנסות להגשים חלומות - שלי, וגם לעזור לאחרים להגשים את שלהם. אני כל כך מרגישה יוזמת, יצירתית, פורצת גבולות. לובשת כחול לחלום, לובשת ירוק ללבלובו ולרעננות שבו, ושוב - לובשת אדום ליציאה לדרך. למעבר לביצוע. לפריצה.
הרבה אני עוסקת בחלומות שבמציאות, ובנסיון להגשימם. עכשיו, אני מנסה גם לחלום בהקיץ סתם, להתחבר לחלום השירי שבי, ואולי להצליח לפענח גם את החלומות של הלילה. להגיע פנימה. גם לתת מודע שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
