עכשיו זה הזמן שלי

והפעם אני מוכרחה לחרוג ממנהגי, ולכתוב משהו על המשפחה שלי...לא חשיפה מעבר למה שחשפו בפייסבוק, אבל, בכל זאת.

אני לא מצליחה להתאפק, כבר הרבה זמן לא כתבתי, ולא שיתפתי בזה כי זה לא לגמרי רק שלי...

אני הולכת להיות "אם החתן."

ככה כתוב בניסוח של ההזמנה. הורי החתן. ואני האמא. איזו התרגשות!

כשאני מסתובבת בארץ לאורכה ולרוחבה, כבר 53 שנים, אני רואה אנשים רבים שונים ומשונים. רובנו לבושים בבגדים של יום יום. מכנסיים, חולצת טריקו, אולי חולצה מכופתרת.

שמורת טבע אחת היא החברים והחברות של אמא שלי, והיא ביניהם, שלבושים יותר אלגנטי. יותר מוקפד. רובנו, כך לפחות בעיניים שלי, לבושים בבגדים נוחים, ספורט אלגנט, כזה.

כמות החליפות שאני ראיתי בשבועיים האחרונים, בחנויות לבגדי חתנים, עולה עשרות מונים על כל לובשי החליפות שראיתי בכל חיי בארצנו הקטנטונת...אז איפה, איפה הן, החליפות ההן? עם החפתים והעניבה?

אז אתמול קנינו. חליפה. הילד שלי, שהיום בכדי לנשק אותו אני צריכה לעמוד על שתי מדרגות - הילד שלי מתחתן.