אבל...ביום ד שעבר, אחרי שדחיתי ודחיתי את הקץ
יצאנו לטיפול. הפעם הכנו לנו סדנביצ'ים, לקחנו פנטה - שעושה לי טוב ומזכירה לי את הכתום של מלכת המדבר - ויצאנו לדרך.
הדרך היתה מקסימה, יום אביבי ויפה...עד שהגענו לפקק נורא ואיום. בעלי החליט שניסע בכביש צדדי עוקף.
איזו חוויה! איזו דרך נהדרת! כלניות, שקדיות, רקפות, עצים, הרים עמקים, נופים משובבי לב עד מאוד. כייף של טיול ביום אביב נעים.
בליבי המתרונן החלה להתנגן המנגינה המופלאה והשיר המופלא - שיר אביב
מילים: היינריך היינה
תרגום/נוסח עברי: לאה גולדברג
לחן: פליקס מנדלסון
אַט זוֹרֶמֶת בְּנַפְשִׁי
מַנְגִּינַת הַטֹּהַר,
עוּפָה, שִׁיר אָבִיב חָפְשִׁי,
אֶל מֶרְחָב שְׁטוּף זֹהַר.
עוּפָה נָא אֶל הַגִּנָּה
בָּהּ פְּרִיחָה הִתְחִילָה,
אִם תִּפְגֹּשׁ בְּשׁוֹשַׁנָּה
תֵּן אֶת בִּרְכָתִי לָהּ.
http://www.youtube.com/watch?v=l3yhXvehtl8
שמחה, משוחררת ומלאת תחושת יופי הגעתי לבית החולים.
שם היה תור ענקי של מטופלים, מעבר לקיבולת של אולם הקבלה, וחלקם אפילו נאלצו לעמוד משום שלא היו מקומות ישיבה.
נגשתי לחלון הפקידות, נתתי את מספר הזהות שלי, והן אמרו לי...החומרים שלך לטיפול כבר הגיעו...את יכולה להיכנס מיד!
מסתבר, שמשום שעשיתי בדיקות דם יום קודם, ופקססתי להן את התוצאות על מנת שאדע אם אוכל לקבל טיפול ולא לנסוע לחינם - הכל סודר מראש!
נכנסתי לטיפול, החדר עוד היה פנוי ובחרתי מקום ישיבה מול החלון (:
החדר התמלא לאיטו, התחלתי לקבל את הטיפול, ופתאום הגיעה אישה נחמדה אשר עושה עבודות יד עם החולות...התלבטתי לרגע, וזרמתי. יותר מאוחר אצלם את התוצאה היפה והעליזה של העבודה שעשיתי, ותוכלו לראות למה גם זה הוסיף לי למצב הרוח הטוב!
בשלוש כבר היינו חזרה בבית!!!
ובערב...בערב הייתי מוזמנת להקרנה של סרט שאני צריכה להרצות עליו בירושלים בתיאטרון ירושלים. נסענו לסינמטק בתל אביב, צפינו בסרט, ואפילו עוד ישבנו בפאב/מסעדה לחגוג את היום המוצלח.
נדמה לי שליום טיפול החוויות שלי היו נפלאות! לא כן?
(על הטיפול...המחטים...וכל השאר דילגתי. מה הם חשובים בכלל?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
