עכשיו זה הזמן שלי

התחלתי קורס בציור מנדלות.

מנדלות אלו ציורים עגולים, בעלי משמעות רוחנית ברחבי העולם כולו. אינני בקיאה עדיין בנושא התיאורטי, אל דאגה, אני קוראת ומתעדכנת ואכתוב כאן בהמשך, אבל מה שחשוב בשבילי הוא, שזהו ציור שחלקו מובנה ומשורטט (מפעיל את צידו השמאלי של המח) וחלקו ציור חופשי מדיטטיבי (מפעיל את הצד הימני של המח), הנעשה בשקט ובמקרה שלנו בקבוצה של נשים נחמדות בהנחייתה של האומנית והמורה נוריתא.

אל הנושא חיברה אותי חברה טובה, שפיתתה אותי להתנסות ולצייר יחד איתה, ונתפסתי ונדלקתי, והצטרפתי לקורס.

הנה שלוש דוגמאות של מנדלות שציירתי, שתיים בטושים דקים, ואחת בצבעי עפרון, האחת אפילו לא שלמה וגמורה. רק טעימה.

הציורים נובעים מהמרכז של המנדלה, ומתפשטים מהמרכז החוצה. כשעובדים בשקט, בסבלנות, ולצלילי מוסיקת רקע נעימה, העבודה מאוד מרגיעה ונעימה, ולטעמי לפחות בחלק מהמקרים גם התוצאה יפה לעיין. מרהיב לראות כיצד נשים שונות, יושבות יחדיו, מציירות באותה תבנית, וככל שפרצופיהן שונים כמובן גם ציוריהן שונים. 

אני החבאתי קודים, אותיות, שמות, ומה לא בתוך הציורים הללו. ואני רק מתחילה....

ימי המנדלות שלי הם ביום ב. הייתי אמורה להתחיל סידרה של שלושה טיפולים כימותרפיים ביום ב'. מצב אצבעותי הוטב במידת מה, ואנחנו ננסה לסיים שלושה טיפולים נוספים עם החומר החדש בתקווה שלא תחול שוב הרעה במצב האצבעות. אבל...כל כך רציתי ללכת לחוג המנדלה - שדחיתי את הטיפולים ליום רביעי. מחר. כן, מחר. שוב אסע למרכז הרפואי, שוב אתחבר לאינפוזיה ושוב...פיכס. זה מה יש. אז כל כך כייף שיש מנדלות, לא?

עברתי המון בדיקות בימים האחרונים, כולל ממוגרפיה, ו MRI. מוכרחה לציין שנעזרתי גם נעזרתי בכלי החדש שלמדתי בחודשים האחרונים של הדמיון המודרך. הרבה יותר קל לשכב בתוך מכונת ה MRI כשאני מדמיינת לעצמי שאני נחבאת בתוך הסבך ביער עד ואריה עם רעמה צהובה ג'ינג'ית מניח ראשו על ברכי לליטוף. קולות המכונה (ווי איזה רעש זה עושה, עם אוזניות) הוחלפו לשבט פראים ביער ליד המדורה, רוקדים ועורכים טקסי ריקוד שירה ותיפוף. החוויה הפכה להרבה פחות מעיקה. בחיי.

אבל לא בא לי לנסוע מחר לטיפול. ממש לא. וההחלטות מתדפקות על פתחי, ואין לי ברירה אלא להתקדם במחשבות ובניתוחן, ובהגעה למסקנות מה אני עתידה לעשות בקרוב. הקרנות, או ניתוח. זה עוד לא סגור. בכלל לא.

אז מנדלות, זה יותר כייף, לא?