והפרעה שלי, שנוגש בי יום יום ולילה לילה בתקופה האחרונה, הוא זה שמחייב אותי להגיע להחלטות על המשך הטיפול שלי.
בחיי מנחים אותי - מסתבר - לאחר דיונים אינספור בעירות ובשינה, עם עצמי ועם אחרים, שני קווי התנהגות אופייניים. כך לפחות נדמה לי.
האחד, אני סוגרת פינות, בוחנת אפשרויות, לא משאירה מקום לטעויות. לא תמצאו אותי מותירה מחבת על הכיריים עם ידית כלפי חוץ, תמיד אצא המון זמן לפני מועד ההגעה למקום כלשהו כדי ששום דבר לא יפתיע אותי, ולא אאחר. בהרצאות שלי, שאני לוקחת אליהן מחשב ומקרן ורמקולים, אני לוקחת תמיד גם כבל חשמלי אחד לפחות נוסף, שיהיה, אני לוקחת את המצגת על דיסק און קי, שיהיה אם המחשב יקרוס, ואם לא תגלו לאף אחד, אני אספר לכם שתמיד יש לי גם חבילת קלפים השלכתיים, שלכל הפסקת חשמל אוכל להעביר סדנא מה שלא יהיה. בקיצור, אני ככל שזה נוגע לי, מנסה לשמור על עצמי מפני תקלות לא רצויות. אני לא חושבת שזה נובע מפסימיות, להיפך אני טיפוס מאוד אופטימי, אבל, מחושבת ואחראית...
אז זה ציר אחד שמוליך אותי בחיי.
ציר שני שמוליך אותי כקו התנהגות אופייני, הוא זה שמוביל אותי להאמין בבני אדם, להאמין שיהיה טוב, שאנרגיה חיובית תוליך לאנרגיה חיובית. אני לא שומרת על הגב שלי, אני לא מרגישה אף פעם שכולם רוצים לסדר אותי, אני מקווה ומחכה שהשפע יבוא ויגיע. שפע של שמחה, אהבה, רווחה. אם מרמים אותי, יראו את נחת זרועי. אבל בדרך כלל, אני פותחת לבי באהבה לעולם ולאנשים, ומקווה לטוב.
והנה, הפרעה שנוגש בי, משטה בי ומשחק בי ומתעתע בי בין שני צירי חיי אלו.
אני צריכה להחליט מה עלי לבצע בהמשך הטיפולים שלי. כמי שכבר חלתה בסרטן השד, יש ככל הנראה סטטיסטיקה מוגברת למחלה בפעם נוספת. אני לא מדברת על גרורות, שכנגדן אם התפלחו לי לגוף אני מקבלת את הכימותרפיה.
אני מדברת על סטטיסטיקה למחלה חדשה של סרטן השד. אחת לתשע, לשמונה, לשבע, או מי יודע כמה.
הטיפול המוצע לי כרגע, הוא הכימותרפיה, והקרנות למקום הניתוח. זה לא פותר כמובן את האפשרות למחלה חדשה, אלא מרפא, אינשאללה את המחלה שהייתה. האפשרות השניה - כריתה דו צידית מונעת, יכולה כביכול להקטין את הסיכוי לחלות. אם אין שד, אז השד (בצירה) לא נורא כל כך...לא יוכל להווצר בו סרטן...
אם אלך בציר חיי ששומר על כל הפינות סגורות, ולוקח כבל נוסף, הרי ניתוח הוא האפשרות הנכונה עבורי.
אם אלך בציר חיי המאפשר, הפתוח, המאמין בשפע ובשמחה, הרי אסתפק בהקרנות, ואקווה שהסטטיסטיקה תשחק בשבילי, ולא כנגדי...
הרופאים כולם לא חושבים שצריך לעשות ניתוח, אבל בהחלט חושבים שזה לא רעיון מופרך, והוא אפשרי אם הוא ירגיע אותי והוא בוודאי פתרון יותר בטוח.
וכאן, כאן אני צריכה להחליט. ואני לא מצליחה. כלומר אני מחליטה, החלטה נחרצת, מנומקת ורהוטה בשלושה עותקים, ואחרי חצי שעה אני מחליטה את ההיפך בדיוק באותה נחרצות.
אני כרגע במצב של עבדות. עבדות להתלבטות. מקווה לצאת לחירות עם החלטה ורגיעה, מהר ככל האפשר.
בינתיים, אני בגדר פסח. פוסחת על שתי הסעיפים. מקווה שאהיה בגדר מצא (ה) ואמצא מהר את התשובה, ולא אגיע לכדי "מרור". פסח, מצה ומרור, יוצאת, יוצאת ידי חובתי השנה, אומרת ומבצעת אותם כהלכתם, כבר כמה שבועות...
חג שמח לכולכם, חגיגי, טעים, רענן ויפה. חג של משפחה ושירה, ניגונים וזכרונות, ריחות טעמים וסיפורי השבט. שיהיה לכולנו חג של נחת, בריאות ושמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
