עכשיו זה הזמן שלי

תמיד רציתי, מאז ומעולם, לגדל תבלינים בגליל.

כשסימתי מבחנים במכון הדסה לייעוץ בבחירת מקצוע, שאל אותי הבוחן מה אני רוצה לעשות בחיים. ואמרתי לו בדיוק כך - אני רוצה לגדל תבלינים בגליל.

הוא חייך, הסתכל על תוצאות המבחנים שלי, ואמר לי - אם את רוצה חופשה, סעי לשבועיים. אחר כך לכי ללמוד רפואה, משפטים, או דברים כאלו...

ולמדתי. אמנם אחרי שבעטתי, ולמדתי להנאתי תואר ראשון בתולדות האומנות ובספרות כללית, אבל חזרתי לתלם, ולמדתי משפטים. ולא רציתי בכלל להיות עורכת דין. עיקר חיי המקצועיים סבבו סביב חברת ההייטק שהקמנו אני ובעלי שעסקה בתכנות וניתוח נתונים רבי היקף באופן סטטיסטי, ובגידול - לא של תבלינים, אם כי הם פלפלים אחד אחד - בגידול ילדי.

והנה עכשיו, זה קורא לי מחדש. בביתי שבהרצליה, עם מקצוע חדש יחסית, של מנחה ומרצה, ממנו אני נהנית מאוד מאוד - זורעת זרעים, מגדלת מערכות יחסים, קוצרת שבחים, ובכל זאת, התבלינים, הצמחים קוראים לי.

אבל כח, ידע ויכולת לבצע את זה אין לי כל כך.

אז הזמנתי את תומר הגנן הכי נחמד בעולם. ואני עושה גינת ירק על הגג.

וכהרף עין, מציצים להם ומחייכים אלי צמחי עגבניה, מלפפון, פלפל, חציל, קישוא, מלון, אבטיח, שעועית, תירס, וצמחי תבלין רבים שאני אפילו את חלקם לא מזהה.

אני עולה לגג ומברכת אותם בקול, ובשקט בלב "צמח וגדל" "צמח וגדל", ומקווה שיהיה לי יבול מפירות הגינה שלי, כבר לשבועות, לפחות התחלת קצה קצהו של יבול.

איזו שמחה, של לבלוב, פריחה, יצירה. איזה אושר!